מתוצאות מחקר גדול עולה שיעור גבוה של פרפור פרוזדורים שאינו-מאובחן בחולים עם אירוע מוחי איסכמי או התקף איסכמי חולף מסיבה לא-ידועה. ממצאי מחקר EMBRACE (Cardiac Event Monitor Belt for Recording Atrial Fibrillation After a Cerebral Ischemic Event) תומכים בניטור ממושך לזיהוי חולים עם אירועים מוחיים קריפטוגניים, בהם תתכן תועלת לטיפול מניעתי בנוגדי-קרישה.

החוקרים מצאו כי אחד מכל שישה חולים מעל גיל 55 שנים עם אירוע מוחי או התקף איסכמי חולף קריפטוגני, סבלו מפרפור פרוזדורים התקפי, שלא אובחן קודם לכן. מרבית החולים לא קיבלו טיפול בנוגדי-קרישה ולכן הם מאמינים כי חלק מהחולים הללו צפויים לתועלת מטיפול זה.

מהתוצאות עולה כי לא ניתן עוד להתבסס על הולטר אק”ג במשך יום או יומיים. ניטור ממושך הוא אפשרי והרבה יותר יעיל במהלך 30 ימים, והביא לעליה משמעותית במספר החולים שנטלו נוגדי-קרישה.

החוקרים התבססו על Loop Recorder המופעל בזמן אירוע, שנועד לתעד אירועי פרפור פרוזדורים. להתקן יכולת הקלטה מקסימאלית של 30 דקות ולכן זמן התיעוד הארוך ביותר בכל אירוע היה שתיים וחצי דקות.

המשתתפים ענדו את ההתקן באמצעות חגורת אלקטרודה שנישאה מתחת לבגדים, וסיפקה יתרון תיאורטי מאחר שנוחה יותר לנבדקים. החולים התבקשו  לענוד את המוניטור כמה שיותר במהלך היום והלידה, למשך 30 ימים או עד לזיהוי פרפור פרוזדורים.

התוצא העיקרי היה זיהוי של אירוע אחד, או יותר, של פרפור פרוזדורים או רפרוף פרוזדורים, שנמשך 30 שניות ומעלה. החוקרים מודעים לכך שאין קונצנזוס אמיתי הודות סף הולם או אופטימאלי למשך פרפור פרוזדורים, אך הגדרה זו עולה בקנה אחד עם ההגדרות שפורסמו מטעם האיגודים המקצועיים המובילים.

מדגם המחקר כלל 572 חולים מ-16 מרכזים רפואיים בקנדה. 63% מהמשתתפים אובחנו עם אירוע מוחי ו-37% עם התקף איסכמי חולף, וחציון מדד CHADS עמד על 3 בכל קבוצה. למעלה מ-90% מהחולים היו אמבולטוריים ועצמאיים, לכן האירועים היו קלים וישנה חשיבות רבה למניעה שניונית. שיעורי ההיענות היו גבוהים, כאשר למעלה מ-80% מהחולים ענדו את המוניטור למשך לפחות שלושה שבועות.

באשר לתוצא הסיום העיקרי, בקבוצת ההתערבות שיעור חולים גבוה יותר משמעותית אובחנו עם פרפור פרוזדורים חדש, בהשוואה לאלו שעברו ניטור באמצעות בדיקות הולטר חוזרות. החוקרים מדווחים על הבדל אבסולוטי של 13% בשיעורי האבחנה בין קבוצת ההתערבות וקבוצת הביקורת.

בכל קבוצה, 1% מהחולים אובחן עם פרפור פרוזדורים באמצעים אחרים, לרוב כחלק מהמעקב הרפואי השגרתי.

אירועי פרפור ממושכים יותר למעלה מ-2.5 דקות אובחנו ב-10% מהחולים בקבוצת ההתערבות, לעומת 2% מהחולים בקבוצת הביקורת, כאשר ב-20% מהחולים בקבוצת ההתערבות זוהה אירוע במשך כלשהו, בהשוואה ל-4% מהחולים בקבוצת הביקורת.

השכיחות של פרפור פרוזדורים מאובחן הייתה דומה בין אם האירוע הראשוני היה אירוע מוחי איסכמי או התקף איסכמי חולף, והערך האבחנתי היה הגבוה ביותר בתת-קבוצה של קשישים מעל גיל 75 שנים; בקבוצה זו אחד מכל חמישה חולים אובחן עם פרפור פרוזדורים.

החוקרים מציינים כי מרבית האירועים זוהו בתוך שבועיים של ניטור.

שיעור המטופלים בנוגדי-קרישה היה נמוך בתחילת המחקר, אך במידה ואובחן פרפור פרוזדורים, 72% מהחולים טופלו בנוגדי-קרישה; בקבוצת ההתערבות נרשמה עליה בטיפול מ-5% ל-18% לאחר 90 ימים, זאת בהשוואה ל-10% בקבוצת הביקורת.

החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים בנושא, במטרה לקבוע את חשיבות ניטור קצב הלב מעבר לשלושים ימים, ואת הנטל המינימאלי של פרפור פרוזדורים הנדרש בכדי להביא לעליה מספקת בסיכון לאירועים מוחיים הדורשת טיפול בנוגדי-קרישה.

מתוך כנס ה-International Stroke Conference

לידיעה במדסקייפ