ע”פ מחקר חדש המתפרסם ב-JAMA הוספת אינפורמציה נוספת על ערכי מרקרים שונים הקשורים לרמות ליפידים,  מעבר לנתון של סה”כ כולסטרול ו-HDL כולסטרול,  תורמת לשיפור קל להערכת הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית במטופלים ללא מחלת לב ידועה.

החוקרים מציינים ברקע שקיימת מחלוקת באשר לערך הפרוגנוסטי של מרקרים הקשורים לליפידים לצורך חיזוי אירוע קרדיווסקולרי ראשון.

מטרת החוקרים הייתה לקבוע אם הוספת מידע אודות רמות של apolipoprotein B, apolipoprotein A-I, ו- (  lipoprotein(a , או lipoprotein הקשור ל-phospholipase A2 למידע הקיים של סה”כ כולסטרול ו-HDL-C משפרת את הדיוק בהערכת הסיכון להתפתחות מחלה קרדיווסקולרית (CVD).

החוקרים אספו נתונים של כ-165,000 משתתפים ללא CVD ידוע בתחילת המעקב מתוך 37 מאגרי מידע (שמועד ההצטרפות אליהם היה בין 1968-2007) עד להצטברות של כ-15,000 מקרים של אירועי CVD פטאליים או לא פטאליים (כ-10,000 אירועים קורונריים וכ-5,000 אירועי שבץ) במהלך תקופה חציונית של 10.4 שנים (בטווח שבין 7.6-14 שנים).  

החוקרים חילקו את המטופלים ע”פ תוצאות ה-CVD ודירוג המשתתפים ע”פ דרגת הסיכון הקרדיווסקולרית שלהם (נמוכה – מתחת ל-10% ל-10 שנים, בינונית – בין 10-20% וגבוהה – מעל 20%).

נמצא שהוספת המידע של מרקרים שונים הקשורים לליפידים למידע הקיים של סה”כ כולסטרול ו-HDL-C , וגורמי סיכון קונבנציונליים אחרים שיפרה את מודל החיזוי כלדקמן :

• שילוב של apolipoprotein B ו-A-1 הוביל לשיפור בדיוק של 0.0006 (בטווח בר סמך של בין 0.0002-0.0009 )


• שילוב של ( lipoprotein(a) השיג שיפור של 0.0016 (בטווח בר סמך בין 0.0009-0.0023 )


• שילוב של ליפופרוטאין הקשור ל-phospholipase A2  שיפר החיזוי ב-0.0018 (בטווח בין 0.001-0.0026).

השיפורים בדיוק החיזוי ע”י הוספת הפרמטרים הללו היו קטנים מ-1% מול החיזוי באמצעים הקונבנציונלים. החוקרים העריכו שעבור 100,000 מבוגרים בגיל 40 ומעלה, 15,436 יסווגו כבעלי סיכון בינוני תחת השימוש בשיטת החיזוי הקונבנציונלית. הוספת תוצאות הבדיקות של המרקר של אפולילופרוטאין B ו-A-I יעבירו 1.1% מהקבוצה לדרגת סיכון גבוהה יותר של מעל 20% סיכון קרדיווסקולרי. באופן דומה, השימוש ב-ליפופרוטאין (a) יעביר 4.1% וליפופרוטאינים הקשורים ל-phospholipase A2  יובילו למעבר של 2.7% לקבוצת הסיכון הגבוהה יותר.

המעבר לקבוצת סיכון גבוהה יותר יחייב התחלת טיפול בסטטינים בהתאם להנחיות המקובלות.

המחברים מסכמים כי במחקר על פרטים ללא CVD ידוע, הוספת מידע משולב על מרקרים שונים הקשורים לליפידים למידע הקיים על סה”כ הכולסטרול ו-HDL-C מוביל לשיפור קל בדיוק החיזוי של CVD .

JAMA. 2012;307(23):2499-2506. doi:10.1001/jama.2012.6571

במאמר מערכת נלווה דן ד”ר גרנדי מטקסס במימצאים ומציין כי קיים צורך לשפר אכן את הערכת הסיכון הקרדיווסקולרי של מטופלים לצורך קבלת החלטה על התחלת טיפול בסטטינים וטיפולים מונעים אחרים באופן שהטיפול יהיה עם עלות/תועלת יעילה. ממימצאי המחקר הנוכחי לא ברור ששימוש בביומרקרים המוצעים אכן משיג שיפור משמעותי ביכולת החיזוי ודירוג הסיכון של המטופלים. המחבר מציע לשקול גם בדיקות נוספות כולל הדמיה למציאת עדות לטרשת עורקים או אלגוריתמים מדוייקים יותר המבוססים על LDL כולסטרול, גיל, מין וגורמי סיכון נוספים.

JAMA , June 20, 2012, Vol 307, No. 23