ממטה-אנליזה מקיפה של מחקרים אקראיים להערכת תומכנים מצופי-תרופה, המאושרים כיום לשימוש, אלו מול אלו או אל מול תומכני מתכת ערומים, עולה כי תומכנים מצופי-תרופה יעילים מאוד בהפחתת שיעורי TVR (Target Vessel Revascularization) בהשוואה לתומכני מתכת ערומים, ואינם מלווים בסיכון מוגבר לסיבוכים, כולל תרומבוזיס של התומכן.

בסיכומו של דבר, קיים הבדל גדול בין סוגים שונים של תומכנים מצופי-תרופה, כאשר EES (Everolimus Eluting Stent), SES (Sirolimus Eluting Stent) ו-ZES (Zotarolimus Eluting Stent) הינם היעילים ביותר, ו-EES הינו התומכן המלווה בשיעורים הנמוכים ביותר של אוטם לבבי ותרומבוזיס של התומכן, בהשוואה לתומכני מתכת ערומים.

בכל הנוגע לבטיחות, תרומבוזיס של התומכן ניצב  ללא ספק בראש הרשימה, אך תמותה ואוטם לבבי מופיעים גם הם ברשימה. מהסקירה עולה כי אף אחד מתומכנים מצופי-תרופה המאושרים כיום לשימוש אינו כרוך בסוגיות בטיחותיות. לא תועדה עליה בסיכון לתרומבוזיס של התומכן בהשוואה לתומכני מתכת ערומים. החוקרים הופתעו לגלות כי EES למעשה הפחית את הסיכון לתרומבוזיס של התומכן בהשוואה לתומכני מתכת ערומים.

הסקירה כללה 76 מחקרים אקראיים ומבוקרים, עם מעקב כולל של כ-120,000 שנות-אדם. מבין מחקרים אלו, ב-60 מחקרים ניתן טיפול בקלופידוגרל למשך לפחות שישה חודשים ומשך המעקב הממוצע היה 2.1 שנים. ששת סוגי התומכנים שנבחנו כללו תומכני מתכת ערומים, ששימשו כבקרה, תומכני SES, PES (Paclitaxel Eluting Stent), EES ו-ZES מדור ישן וחדש.

מהערכת היעילות בטווח הקצר של התומכנים במהלך פחות משנה אחת, כל התומכנים מצופי-תרופה הביאו להפחתת שיעורי TVR ב-39-61% בהשוואה לתומכני מתכת ערומים, עם הבדלים בין התומכנים בהיקף הירידה. SES, EES ו-ZES החדש (Resolute) הביאו כולם לירידה של 74%, 72% ו-69% בשיעורי TVR, בהתאמה, ו-PES ו-ZES הישן הביאו לירידה של 53% ו-52%, בהתאמה. תוצאות אלו היו די דומות כאשר היעד העיקרי היה שיעורי TLR (Target Lesion Revascularization).

בהשוואה לתומכני מתכת ערומים, לא נרשמה עליה בסיכון לתמותה עם אף אחד מהתומכנים מצופי התרופה: חציון שיעורי התמותה בטווח הקצר עמד על פחות מ-0.3% עם כל התומכנים. עבור כל התומכנים מצופי-תרופה, נרשמה ירידה משמעותית בסיכון לאוטם לבבי בהשוואה לתומכני מתכת ערומים, אם כי לא תועדה ירידה עם PES. בהשוואה אל מול תומכני מתכת ערומים, לא נרשמה עליה בסיכון לתרומבוזיס של התומכן עם אף אחד מהתומכנים. מנגד, EES הפחית את הסיכון לתרומבוזיס של התומכן בשיעור של 56%, בהשוואה לתומכני מתכת ערומים, וכן הפחית את הסיכון בהשוואה ל-SES, PES ו-ZES. חציון שיעורי תרומבוזיס של התומכן עם כל תומכן עמד על פחות מ-0.2%, כולל 0.18% עם תומכני מתכת ערומים ופחות מ-0.10% עם EES.

התוצאות בטווח הארוך, שהוגדרו כתוצאות לאחר למעלה משנה אחת, הצביעו על מגמה דומה של שיעורי תמותה ואוטם לבבי, בהשוואה לתוצאות שתוארו בטווח הזמן הקצר, עם ירידה של 18-37% בסיכון לאוטם לבבי עם כל תומכנים מצופי-תרופה בהשוואה לתומכני מתכת ערומים, למעט PES. בסה”כ, EES לווה בשיעורים הנמוכים ביותר של אוטם לבבי. ללא תלות בבטיחות ארוכת הטווח של התומכנים, שיעורי תרומבוזיס של התומכן היו דומים מהשוואת תומכנים מצופי-תרופה אל מול תומכני מתכת ערומים, למעט EES (לו חושבה ירידה משמעותית של 49% בסיכון לתרומבוזיס של התומכן). מהשוואה בין תומכנים עלה כי עם SES תועד שיעור נמוך יותר של תרומבוזיס של התומכן בהשוואה ל-PES וכי EES היה עדיף על SES, PES ו-ZES ישן.

החוקרים סבורים כי ממצאי המחקר מדגישים את חשיבות הסיכון לתרומבוזיס מאוחר של התומכן עם תומכני מתכת ערומים, וכי לא מדובר בסיכון אפסי, כך שגם עם התקנים אלו עדיין קיים סיכון לתרומבוזיס של התומכן.

Circulation 2012

לידיעה במדסקייפ