בנשים מבוגרות עם פרפור פרוזדורים קיים סיכון מוגבר לשבץ מוחי כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו במהדורת 9 במאי של כתב העת JAMA.
המחקר הרטרוספקטיבי כלל תושבים בקוויבק בגילאי 65 ומעלה, שוחררו מבית החולים עם אבחנה חדשה של פרפור פרוזדורים. המדגם כלל קרוב ל-40,000 גברים (47.2%) וכ-44,000 נשים (52.8%). החוקרים התבססו על נתוני השחרורים מבתי חולים ואספו מידע אודות מאפייני החולים, כולל מחלות רקע.
מהמחקר עולה כי שיעורי שבץ מוחי היו גבוהים יותר משמעותית בנשים, בהשוואה לגברים (5.8% לעומת 4.3%, בהתאמה). מרבית האירועים כללו תרומבוזיס מוחי, תסחיף מוחי או חסימה עורקית.
שיעורי ההיארעות הכוללים של שבץ מוחי עמדו על 2.02 ל-100 שנות-אדם בנשים לעומת 1.61 ל-100 שנות-אדם בגברים. אי-הכללת אירועי TIA ואוטם של הרשתית לא השפיע על התוצאות.
הבדלים בין המינים נבעו בעיקר מהשיעורים באוכלוסיה המבוגרת. בנשים מעל גיל 75 שיעורי שבץ מוחי היו גבוהים יותר משמעותית בהשוואה לגברים באותה קבוצת גיל (2.38 לעומת 1.95 ל-100 שנות-אדם). הבדלים אלו נותרו הן עם היענות רבה או מעטה לטיפול בקומדין.
הסיכון לשבץ מוחי בנשים היה גבוה יותר גם לאחר תקנון למחלות רקע ומרכיבים פרטניים של מדד CHADS2 (Congestive Heart Failure, Hypertension, Age > 75, Diabetes, prior Stroke/TIA).
לאחר ניתוח לפי תתי-קבוצות של חולים ללא היסטוריה של שבץ מוחי, שהוא גורם סיכון משמעותי לשבץ מוחי, מצאו החוקרים כי הנשים עדיין היו בסיכון גבוה יותר לשבץ מוחי, בהשוואה לגברים (יחס סיכון של 1.7).
מאחר שבנשים שיעור מילוי מרשמים לטיפול בקומדין היה מעט גבוה יותר, הבדלים במרשם לטיפול אינם מסבירים את ההבדלים בסיכון לשבץ מוחי. לא ניתן להסביר את ההבדל גם על-סמך העובדה כי גברים מתים לפני שמפתחים שבץ מוחי, מאחר שניתוח נתונים שהתמקד במשתתפים בגילאי 80 ומטה (אוכלוסיה עם שיעורי תמותה נמוכים יותר בהשוואה לאלו מעל גיל 80) מצא כי בנשים עדיין זוהה סיכון מגובר לשבץ מוחי.
אחד ההסברים האפשריים הינו כי הניטור אחר ערכי INR (International Normalized Ratio) שונה בין גברים ונשים, כאשר התוצאה הינה ערכים תת-טיפוליים. ייתכן גם כי רופאים המטפלים בנשים מבוגרות נוקטים משנה זהירות במתן הטיפול בשל חשש מפני דימומים, ועל-כן אינם מכוונים לטווח הטיפולי. המחקר הנוכחי לא בחן את ההבדלים בערכי INR תרפויטיים בין גברים ונשים.
ייתכן כי גורמים אחרים, דוגמת גורמים גנטיים או הורמונאליים, תורמים להבדלים בסיכון לשבץ מוחי בין המינים.
לסיכום, לא ניתן להסביר את הממצאים בעקבות שיעור מרשמים נמוך יותר לטיפול בקומדין, היענות נמוכה יותר לטיפול התרופתי, או שיעורי התמותה הכוללים הגבוהים יותר בגברים (שיתכן ולא שרדו עד להופעת אירוע מוחי).
ממצאי המחקר מעידים על צורך בגישות חדשות למניעת שבץ מוחי בנשים מבוגרות, על-סמך מחקרים שיכללו מספר רב יותר של נשים והוספת מין נקבה לגורמים הקשורים בסיכון לשבץ מוחי.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!