מקרים של התקפי לב במהלך ההיריון או בתקופת משכב-לידה מעוררים מגוון נושאים השונים מהתקפי לב קונבנציונאליים, כך עולה מנתוני סקירה חדשה של מקרים אלו. ממצאי הסקירה פורסמו בכנס מדעי מטעם ה-American College of Cardiology.
לדברי החוקרים, אוטם לבבי בהריון הינו ישות נפרדת, ודרוש בסיס ידע שונה וטיפול ספציפי. הם הציגו נתונים אודות 150 מקרים של אוטם לבבי במהלך הריון או בשלושת החודשים לאחר ההיריון, שאובחנו בין השנים 2005-2011. מדובר בסקירה האחרונה מבין שלושה שערכו החוקרים בנושא זה, שכללו בסך הכל 400 מקרים.
הגיל הממוצע של הנשים בסקירה הנוכחית עמד על 34 שנים, 75% היו מעל גיל 30. החוקרים מדגישים כי אוטם לבבי במהלך ההיריון הינו תופעה נדירה, עם שכיחות של מקרה אחד מכל 16,000-20,000 נשים. עם זאת, מדובר בשכיחות גבוהה פי ארבע בהשוואה לנשים לא-הרות באותה קבוצת גיל, ובמקרים בהם מאובחן אוטם לבבי, ההשלכות עשויות להיות חמורות מאוד.
המנגנון בבסיס הופעת אוטם לבבי במהלך ההיריון עשוי להיות שונה מזה של התקף לב טיפוסי, כאשר דיסקציה כלילית היא הסיבה במחצית מהמקרים. גורמים אחרים כוללים ספאזם של העורקים הכליליים כמו גם יצירת קריש. אוטם לבבי במהלך ההיריון נוטה להיות גדול, עם פגיעה בשטח גדול ותר של שריר הלב, התפתחות אי-ספיקת לב ושוק קרדיוגני ולכן שיעורי תמותה גבוהים יותר.
בסקירה הנוכחית, שיעורי התמותה עמדו על 7%, שיעורים הגבוהים בהרבה בהשוואה לנשים לא-הרות עם אוטם לבבי, בהן שיעורי התמותה נעים סבי 1-2%. עם זאת, שיעורי התמותה ירדו באופן נרחב מאז הסקירה הראשונה שערכו החוקרים בנושא, בשנות התשעים של המאה הקודמת, שהדגימה שיעורי תמותה של 20%.
החוקרים מסבירים כי לעיתים קרובות לא מאבחנים נכונה אוטם לבבי בנשים הרות וקובעים בטעות אחנה של צרבת וקוצר נשימה, שהם תסמינים נפוצים בהיריון. חשוב שהרופאים והנשים יבינו כי יש להתייחס ברצינות לכאבי חזה, גם בנשים צעירות, בעיקר במהלך ההיריון.
יש להבחין בין הטיפול הנדרש במקרים של התקף לב במהלך ההיריון ובין הטיפול הקונבנציונאלי. חלק מאפשרויות הטיפול הקונבנציונאליות אינן מסייעות, ואף עשויות להזיק לנשים הרות.
לדברי החוקרים, חשוב לערוך בדיקת אנגיוגרפיה בכל המקרים של STEMI לביסוס המנגנון. אך לאור השבירות של עורקים כליליים בהיריון, נדרשת תשומת לב ייחודית בכל פרוצדורה, כולל אנגיוגרפיה, העשויה להוביל לדיסקציה של העורקים הכליליים. לאור המספר המועט של מקרים, דרך הפעולה הטובה ביותר אינה ידועה. במקרים של דיסקציה כלילית, ניתן להשתיל תומכן בלבד, או לא לטפל כלל. במידה והחולה אינה יציבה ומדובר בבעיה מתמשכת, הרופאים יכולים לבחור אם להשתיל תומכן. אך אם החולה יציבה, ייתכן כי עדיף להימנע מכל התערבות.
מתוך כנס מדעי מטעם ה-American College of Cardiology
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!