מניתוח נתונים ממחקר ROCKET-AF (Rivaroxaban Once Daily Oral Direct Factor Xa Inhibitor Compared With Vitamin K Antagonism for Prevention of Stroke and Embolism Trial in Atrial Fibrillation) להערכת Rivaroxaban (קסרלטו) עולים מספר גורמים המנבאים את הסיכון לדימום תוך-גולגולתי בחולים עם פרפור פרוזדורים.

החוקרים מדווחים כי גורמים דוגמת הפרעה בתפקוד הכלייתי, לחץ דם דיאסטולי גבוה וסיכון מוגבר לדימומים, וכי מספר גורמים היו קשורים בסיכון מופחת, כולל טיפול בקומדין ומגורים במזרח אירופה, בהשוואה לאזורים אחרים. בנוסף, הקצאה אקראית לטיפול ב-Rivaroxaban לוותה בירידה של 40% בסיכון לדימום תוך-גולגולתי.

הממצאים בנוגע ל- Rivaroxaban עולים בקנה אחד עם אלו שתוארו עם טיפול ב-Dabigatran (פרדקסה) ו-Apixaban, תכשירים אחרים המאושרים כחלופות אפשריות לקומדין, ככל הנראה מאחר ובניגוד לקומדין, לתרופות אלו אין אינטראקציה עם פקטור VII.

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לקבוע את הגורמים המנבאים דימום תוך-גולגולתי במחקר ROCKET-AF שכלל כ-14,000 חולים עם פרפור פרוזדורים, שקיבלו טיפול בנוגדי-קרישה.

ROCKET-AF הינו מחקר אקראי, כפל-סמיות, שכלל חולים עם פרפור פרוזדורים והיסטוריה של שבץ מוחי, אירוע איסכמי חולף או תסחיף סיסטמי, או לפחות 2 מבין ארבעה גורמי סיכון לשבץ מוחי (כשל לבבי או מקטע פליטה של 35% ומטה, יתר לחץ דם, גיל מעל 75 שנים או סוכרת), וללא הפרעה הקשורה בסיכון מוגבר לדימומים.

המשתתפים חולקו באקראי לטיפול ב- Rivaroxaban במינון 20 מ”ג ביום (או 15 מ”ג ביום באלו עם הפרעה בפינוי קריאטינין) או קומדין לערכי מטרה של INR בטווח 2.0-3.0. היעד העיקרי היה שיעורי שבץ מוחי או תסחיף סיסטמי. מהתוצאות עלה כי Rivaroxaban אינו-נחות בהשוואה לקומדין. תתכן ירידה בשיעורי דימום תוך-גולגולתי, אך ללא הבדל בשיעורי התמותה בין הקבוצות.

בניתוח הנתונים הנוכחי, התוצא העיקרי היה השיעור והגורמים המנבאים דימום תוך-גולגולתי במדגם כולו.

הסקירה הסופית כללה כ-13,800 חולים ממחקר ROCKET-AF, בשל העדר נתונים אודות חלק מהחולים. במהלך חציון מעקב של 1.94 שנים, נרשמו 172 אירועי דימום תוך-גולגולתי (1.2%); מרבית המקרים היו של דימום תוך-מוחי (128 חולים), אך חלק ניכר (38 מקרים) היו בחלל מתחת לשכבת הדורה.

מניתוח רב-משתנים זוהו שלושה גורמים מגנים משמעותיים, ושישה גורמי סיכון לדימום תוך-גולגולתי.

הגורמים המגנים כללו מגורים במזרח אירופה (ככל הנראה לאור השכיחות הנמוכה של אוכלוסיה ממוצא אסייתי או שחורים, המצויים בסיכון גבוה לדימום תוך-גולגולתי, או שמדובר בהטיה), הקצאה אקראית לטיפול ב- Rivaroxaban, וטיפול בקומדין בתחילת המחקר.

גורמים שנקשרו עם סיכון מוגבר עם דימום תוך-גולגולתי כללו הפרעה בתפקוד הכלייתי, רמת טסיות נמוכה, ערכי אלבומין ירודים, היסטוריה של שבץ מוחי, טיפול  בתחילת במחקר בתיאנופירידינים (דוגמת קלופידוגרל) ולחץ דם דיאסטולי גבוה.

בהצגה נפרדת באותו כנס החוקרים הציגו תת-ניתוח נוסף של הנתונים ממחקר ROCKET-AF במסגרתו בחנו את הבטיחות והיעילות של Rivaroxaban בהשוואה לקומדין בחולים עם פרפור פרוזדורים בגילאי 75 ומעלה. המדגם כלל כ-6,000 משתתפים בגילאי 75 ומעלה. הזמן הממוצע עם ערכי INR בטווח היעד בקבוצת המטופלים בקומדין עמד על 53.99% באלו מתחת לגיל 75 ועל 56.9% באלו בגיל 75 ומעלה.

שיעורי השבץ המוחי והתסחיף הסיסטמי היו גבוהים יותר בקשישים, אך ההשפעה היחסית של הטיפול ב- Rivaroxaban אל מול קומדין הייתה די דומה בקרב קשישים וצעירים, רק השיעורים האבסולוטיים היו גבוהים יותר.

בדומה, שיעור הדימומים המג’וריים היה גבוה יותר בקשישים, ועמד על כ-4.6% בקשישים, בהשוואה ל-3.7% בצעירים. החוקרים מציינים כי תועד שיעור גבוה יותר של דימומים מג’וריים בחולים קשישים שחולקו לטיפול ב- Rivaroxaban בהשוואה לקומדין.

באשר לשבץ המורגי, לא תואר הבדל אבסולוטי בשיעורי השבץ בין קבוצת החולים הצעירים והקשישים. עם זאת, בקבוצת החולים שחולקו לטיפול ב- Rivaroxaban נרשם שיעור נמוך יותר של דימום תוך-גולגולתי, בהשוואה לקומדין.

החוקרים כותבים כי בהשוואה לצעירים, בקרב הקשישים שלקחו חלק במחקר ROCKET-AF נרשם שיעור אבסולוטי גבוה יותר של שבץ מוחי ודימום מג’ורי, עם שיעור אבסולוטי דומה של שבץ המורגי. עם זאת, היעילות והבטיחות של Rivaroxaban בהשוואה לקומדין היו דומים בקשישים, ולכן ניתן להכיל את הממצאים על אוכלוסיית הקשישים.

International Stroke Conference 2012

לידיעה במדסקייפ