מתוצאות מחקר SPS3 (Secondary Prevention of Small Subcortical Strokes) עולה כי הוספת קלופידוגרל לאספירין אינה מגדילה את יעילות הטיפול למניעת הישנות שבץ מוחי, בהשוואה לנטילת טיפול באספירין בלבד בחולים עם שבץ מוחי תת-קורטיקלי, ולמעשה מעלה את הסיכון לדימומים מג’וריים ותמותה, כולל תמותה מסיבות שאינן וסקולאריות. ממצאי המחקר הוצגו בכנס International Stroke Conference לשנת 2012.
החוקרים הופתעו ואינם יודעים להסביר את פשר העלייה בשיעורי התמותה עם טיפול נוגד-טסיות כפול.
מדגם המחקר כלל 3020 משתתפים שחולקו באקראי לטיפול באספירין במינון 325 מ”ג, בשילוב עם פלסבו (1503 משתתפים) או בשילוב עם קלופידוגרל במינון 75 מ”ג (1517 משתתפים).
מהמחקר עולה כי לאחר מעקב ממוצע של 3.5 שנים, פיזור האירועים האיסכמיים החוזרים והאירועים ההמורגיים היה דומה בשתי הקבוצות (יחס סיכון של 0.92, p=0.52). עם זאת, החוקרים זיהו הבדל מובהק בשיעורי התמותה מכל-סיבה, עם 77 מקרי תמותה בקבוצת הטיפול באספירין בלבד, בהשוואה ל-113 מקרי תמותה בקבוצת הטיפול המשולב (יחס סיכון של 1.5, p=0.005).
בקבוצת הטיפול באספירין נרשם מספר גבוה יותר של מקרי תמותה וסקולארית (26 לעומת 19), מקרי תמותה חשודים לגורם וסקולארי (19 לעומת 6) ומקרי תמותה שאינה על-רקע וסקולארי, (41 לעומת 32) בהשוואה לקבוצת הטיפול המשולב. בקבוצת הטיפול המשולב נרשמה שכיחות גבוהה יותר של דימומים מג’וריים, בהשוואה לקבוצת הטיפול באספירין בלבד (105 לעומת 56 אירועים, בהתאמה), עם שיעור של 2.1% לעומת 1.1% לשנת-מטופל, בהתאמה.
למרות שטיפול משולב לא נמצא יעיל במניעת אירועים מוחיים משניים בטווח הארוך, מהערכת עדיין נערכת הערכה של התוצאות בטווח הקצר (בתוך 90 ימים) ויש למצוא מענה לשאלה זו.
המחקר הופסק בשלב מוקדם באוקטובר 2011 כאשר הנתונים הצביעו על סיכון מוגבר לדימומים בקבוצת הטיפול המשולב, וניתוח הנתונים העיד על סבירות נמוכה לתועלת בטיפול.
ממצאי המחקר מעלים שאלה באשר לאופן הטוב בחולי שבץ מוחי והחוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים ולהמשיך בחיפוש אחר תכשירים חדשים לטיפול באוכלוסיית חולים זו.
International Stroke Conference
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!