לפי התפישה הרווחת, קיים קשר בצורת U בין ריכוז אשלגן בדם ובין שיעורי התמותה בחולים המאושפזים בשל אוטם לבבי חד. עם זאת, מסקירה חדשה עולה כי היעדים האופטימאליים למתן אשלגן עשויים להיות נמוכים מהמומלץ כיום.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ערכי אשלגן תקינים בדם נעים בטוח 3.5-5.0 מיליאקווילנט לליטר, כאשר במקרים של אוטם לבבי חד ההמלצות תומכות במתן אשלגן לשמירה על טווח של 4.0-5.0 מיליאקווילנט לליטר, במטרה להפחית את הסיכון לפרפור חדרים או דום לב.
עם זאת, המלצות אלו מבוססות בעיקר על מחקרים תצפיתיים קטנים, שנערכו לפני שנות התשעים של המאה הקודמת, והתמקדו יותר בתוצאות הפרעות קצב באשפוז מאשר בתמותה, ונערכו בטרם עידן הטיפול בחסמי ביתא ורה-פרפוזיה, המפחיתים את רמות האשלגן בדם. על-כן, מחקרים אלו אינם תקפים בעידן הנוכחי, שכן לאחר למעלה מעשרים שנים, דברים השתנו.
הסקירה הנוכחית מבוססת על למעלה מ-38,000 אשפוזים בשל אוטם לבבי ב-67 בתי חולים בארצות הברית, בתקופה שבין 2000-2008, תקופה במהלכה מרבית החולים עם אוטם לבבי ועליות מקטע ST קיבלו טיפול בחסמי ביתא ורה-פרפוזיה. רמות אשלגן בדם בטווח של 4.5-5.0 מיליאקווילנט לליטר לוו בשיעורי תמותה באשפוז כפולים, בהשוואה לערכים של 3.5-4.5 מיליאקווילנט לליטר, לאחר תקנון למחלות רקע רבות וערפלנים אפשריים שונים. על-כן, כותבים החוקרים, נראה כי עדיף לשמור על ערכי אשלגן בטווח התחתון.
החוקרים מודעים לכ שמדובר במחקר תצפיתי, על כל המגבלות הכרוכות בזאת. עם זאת, ההנחיות הנוכחיות מבוססות להערכתם על עדויות חלשות עוד יותר.
שיעורי התמותה היו נמוכים ביותר בחולים עם ערכי אשלגן בדם בטווח בין 3.5 מיליאקווילנט לליטר עד מתחת ל-4.0 מיליאקווילנט לליטר, ועלו משמעותית עם ריכוזים גבוהים יותר או נמוכים יותר. עם זאת, העקומה בצורת U לסיכון לפרפור חדרים או דום לב, בהתאם לרמות אשלגן, הייתה פחות בולטת. הסיכון עלה משמעותית רק כאשר הרמות באשפוז ירדו אל מתחת ל-3.0 מיליאקוולינט לליטר או עלו מעבר ל-5.0 מיליאקוולינט לליטר.
מומחים בתחום כותבים כי אחד הממצאים המעניינים ביותר העולים מהמחקר הוא העדר הקשר בין העקומה בצורת U בהערכת שיעורי התמותה עם ערכי אשלגן, והעקומה השטוחה יחסית בצורת U בקשר עם פרפור חדרים ודום לב.
החוקרים מזהירים כי חולים רבים המתקבלים בשל אוטם לבבי חד לחדר המיון מקבלים באופן אוטומטי תוספי אשלגן, במידה וערכי אשלגן יורדים אף מעט מתחת לתחת 4.0. ייתכן כי חולים יתקבלו עם ערכי של 3.5 עד 4.0 מיליאקוולינט לליטר, שבמחקר הנוכחי לוו בשיעורי התמותה הנמוכים ביותר, והם עדיין יקבלו תוספי אשלגן דרך הפה או דר הווריד. במקרים אלו, עלולים להביא לעליה של ערכי אשלגן אל מעבר ל-4.5, כאשר במחקר הנוכחי ערכים אלו לוו בתוצאות פחות טובות. החוקרים נזהרים מלקבוע כי מתן אשלגן לחולים אלו מוביל למותם, אך קוראים לנקוט משנה זהירות במקרים אלו.
JAMA 2012; 307: 157-164
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!