ע”פ מימצאי מטה-אנליזה חדשה מה-LANCET ניטור וניהול עצמי של טיפול נוגד פרישה פומי (קומדין) הוא בטוח וצריך להיות מוצע כחלופה למטופלים מתאימים אשר מעוניינים לנהל באופן עצמאי את הטיפול.
המחברים מעירים בפתח המאמר שהשימוש בימכשור point-of-care מאפשר לבצע בדיקות INR עצמיות ע”י המטופלים, בביתם. המטופלים יכולים לתרגם את התוצאות באופן עצמאי לצורך התאמת המינון או להעביר את תוצאות הבדיקה לספק שירותי הבריאות. למרות שסקירות שיטתיות קודמות הראו שניטור עצמי עשוי להיות בטוח ולהגדיל את שיעור הזמן שבו המטופל נמצא בטווח התראופוטי, היו מס’ מיגבלות מתודולוגיות לסקירות אלה וגם לא ניתן היה לבצע אנליזות של תתי קבוצות.
במטה-אנליזה הנוכחית שריכזה נתונים אינדבדואלים נועדה להבהיר את הערך של ניטור עצמי של נוגד פרישה פומי ולמלא את החסך העובדתי שהיה קיים בסקירות הקודמות.
נעשה חיפוש מחקרים ממאגרי מידע שונים שבהם הייתה השוואה בין ניטור עצמי או ניהול עצמי עם בקרה וקביעת מינונים ע”י מומחי בריאות (כמו רופאים, מרפאת נוגדי קרישה וכד’), ומידע אודות אירועים תרומבוטיים ודימומים מג’וריים. בנוסף נעשה חיפוש אחר מחקרים שלא פורסמו.
בסה”כ נאסף מידע מ-11 מחקרים שכללו ביחד 6,417 מטופלים וכ-12,800 שנות חולה במעקב, שעמדו בקריטריוני ההכללה של האנליזה.
יעדי המחקר המרכזיים היו זמן עד לתמותה, דימום מג’ורי, ואירוע תרומבואמבולי. יעדי המחקר המשניים כללו זמן בתוך הטווח התראופוטי של ה-INR . נעשו גם מס’ אנליזות של תתי קבוצות.
ב-4 מחקרים קבוצת הביקורת הייתה פיקוח של רופא ראשוני, וב-4 אחרים זו הייתה מרפאת מומחים.
ב-3 המחקרים הנותרים קבוצות הבקרה היו או מרפאת קהילה או מרפאת מומחים. מעל שליש מהמטופלים קיבלו את הטיפול נוגד הקרישה על רקע של החלפת מסתם מכני ולמעלה מחצי על רקע של פירפור פרוזדורים (AF).
להלן המימצאים המרכזיים:
- הייתה ירידה מובהקת (p=0.01) באירועים תרומבואמבוליים בקבוצת הניטור העצמי עם יחס סיכון של 0.51 . לאחר שנה מס’ המטופלים הנדרש למניעת אירוע תרומבואמבולי (NNT) היה 78 , ולאחר 5 שנים ה-NNT היה 27 .
- הפחתה גדולה עוד יותר בסיכון לאירועים תרומבואמבוליים בקבוצת הניטור העצמי במטופלים מעל גיל 55 עם יחס סיכון של 0.33 ו-NNT של 21 לאחר שנה. המטופלים בקבוצת הניטור העצמי על רקע החלפת מסתם מכני היו ביחס סיכון של 0.52 ו-NNT של 55 לאחר שנה. לא נמצא קשר מובהק לגבי המטופלים על רקע AF או אינדיקציות אחרות.
- המטופלים שביצעו גם ניהול עצמי של המינונים היו עם פחות אירועים תרומבואמבוליים (יחס סיכון מובהק של 0.42 , ו-NNT של 39 לאחר שנה), בעוד שאלו שביצעו רק בדיקה עצמית יחס הסיכון היה 0.74 אך ללא מובהקות.
- ניטור עצמי לא היה קשור עם הפחתה מובהקת של דימומים מג’וריים (יחס סיכון של 0.88 אך לא מובהק עם p=0.18 ), או תמותה (יחס סיכון 0.88 , ו-p=0.18 ).
- אנליזות בקבוצות הגיל המאוד מבוגרות, מעל 85 לא הראו הבדל מובהק בתוצאות.
המחברים מתייחסים למיגבלות האנליזה ומעירים שהאימוץ של הניטור העצמי היה תלוי בתוצאות של אנליזות כלכליות שבעבר היו לא עקביות.
הם מאמינים בכל מקרה שהתוצאות של האנליזה יובילו לשינוי הפרקטיקה וזאת לאור התוצאות של ניטור עצמי בקרב המטופלים על רקע החלפת מסתם הזקוקים לטיפול נוגד קרישה ארוך טווח. לדעתם, מטופלים אלה צריכים לקבל את האפשרות לניטור וניהול עצמי של הטיפול בנוגדי הקרישה, במקביל לקבלת תמיכה מהרופאים שלהם.
The Lancet, Early Online Publication, 1 December 2011
הערת המערכת: לאנליזה חשיבות רבה גם בעידן התרופות נוגדות הקרישה החדשות הנמצאות כבר בשוק שכן כיום אין עדיין התוייה מאושרת לטיפול באנשים שזקוקים לנוגדי קרישה על רקע בעיית מסתם.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!