מאת ד”ר אולה קראסיק

ממחקר חדש אשר הוצג בכנס המדעי השנתי של ה-ACC (או American College of Cardiology 2011 Scientific Sessions ) עולה כי מטופלים המקבלים הכנה עם מערכת RenalGuard לפני צנתור עם חומר ניגוד נמצאים בסיכון נמוך יותר לפתח contrast nephropathy .

במחקר REMEDIAL2 (או בשמו המלא second Renal Insufficiency Following Contrast Media Administration Trial ) השתתפו מטופלים הנחשבים בסיכון גבוה לפתח נזק כלייתי חריף על רקע חומר ניגוד. לפני מעבר צנתור עם חומר ניגוד על בסיס יוד (אבחנתי, טיפולי, או שילוב של שניהם) חולקו המטופלים באופן אקראי לקבלת הידרציה עם sodium-bicarbonate או הידרציה על ידי מערכת RenalGuard .

החוקרים מצאו כי הסיכוי לעליה במדדים המעבדתיים המצביעים על נזק כלייתי במשך 48 שעות לאחר הצנתור נמצא נמוך באופן מובהק בקבוצת המטופלים שקיבלו הידרציה על ידי מערכת RenalGuard . מטופלים אלה גם היו בסיכון נמוך יותר לעבור דיאליזה במהלך החודש לאחר הצנתור.

מערכת RenalGuard , המיוצרת על ידי חברת PLC Medical Systems , הינה מערכת אוטומטית השומרת על מתן שתן גבוה (מעל 300 מ”ל לשעה) במהלך הטיפול בחומרי ניגוד, תוך מניעת מצב של מאזן נוזלים שלילי, אשר עשוי להגרם כתוצאה משיתון על ידי משתנים (במטרה להוציא את חומר הניגוד מהגוף). מערכת זו למעשה מתאימה את הכנסת הנוזלים לגוף לפי יציאת הנוזלים מהגוף ומעודדת שיתון תוך שימוש מוגבל במשתני לולאה. המערכת נמצאת בשימוש באירופה ועדיין נחקרת בארצות הברית.

החוקרים מציינים כי הידרציה אגרסיבית יותר טרם הצנתור לא תביא לתוצאות דומות, שכן היא לא תשיג ערכים גבוהים מספיק של מתן שתן. הידרציה אגרסיבית עשויה להביא למתן שתן של 100-150 מ”ל לשעה, אך קשה מאד להגיע ל-300 מ”ל לשעה מבלי לייבש את המטופל.

המטופלים שגוייסו למחקר הדגימו GFR שווה או קטן מ-30 מ”לדקה1.73מ”ר וסיכון ל-contrast nephropathy של 11 או יותר, ללא בצקת ריאות וללא חשיפה קודמת לחומר ניגוד. מתוך 292 המטופלים שגוייסו, מחצית (קבוצת ביקורת) קיבלו טיפול מניעתי עם sodium bicarbonate במינון 3 מ”לק”ג דרך הוריד שעה אחת לפני הצנתור, ובמינון 1 מ”לק”ג 6 שעות לאחר הצנתור, יחד עם NAC (או N-acetylcysteine ) (סיראן) פומי במינון 1200 מ”ג פעמיים ביום במשך 48 שעות טרם הצנתור, וכן 1500 מ”ג דרך הוריד סביב הצנתור. המחצית השניה טופלה במערכת RenalGuard במטרה להגיע למתן שתן של 300 מ”ל לשעה או יותר (מטרה אשר הושגה ב-93%). בשלב זה המטופלים נחשבו מוכנים לצנתור. כמו כן, קיבלו המטופלים Furosemide (פוסיד) במינון 0.25 מ”גק”ג ו-NAC במינון 1.5 גרם לליטר.

לא נמצאו הבדלי בסיס בין שתי הקבוצות מבחינת תפקודי כליה ואלקטרוליטים בדם (נתרן ואשלגן). כמו כן, לא נמצא הבדל בסוג הצנתורים ובנפח חומר הניגוד בין שתי הקבוצות. התוצאה הראשונית של עליה בקראטינין בדם ב-0.3 מ”גד”ל או יותר במהלך 48 שעות נצפתה ב-20.5% בקבוצת הביקורת, וב-11% בקבוצת RenalGuard , עם יחס סיכויים של 0.47 (CI 95% 0.24-0.92, P=0.025 ). עליה של קראטינין מעל במעל 0.5 מ”גד”ל נצפתה ב-15% מקבוצת הביקורת, 6% בקבוצת RenalGuard (עם P=0.003 ). עליה של קראטינין במעל 25% מערך הבסיס נצפתה ב-13% מקבוצת הביקורת, 2.7% מקבוצת RenalGuard (עם P=0.001 ).

בנוסף, מצאו החוקרים כי מטופלים מקבוצת RenalGuard הציגו תוצאות טובות יותר מבחינת סמני נזק כלייתי לאחר 48 שעות מהצנתור, וכן שיעור נמוך יותר של דיאליזה במהלך 30 ימים מהצנתור. שיעור בצקת ריאות היה גבוה יותר בקבוצת RenalGuard , אך לדברי החוקרים לא באופן מובהק סטטיסטית.

American College of Cardiology 2011 Scientific Sessions

לידיעה במדסקייפ