ההסתדרות הרפואית עתרה היום (ג’) לבג”צ נגד שר הבריאות מר בנימין נתניהו, משרד הבריאות, משרד האוצר ושירותי בריאות כללית בטענה כי הימנעות המדינה מלפעול להוספת מיטות אשפוז הביאה לכך שבימים אלו נשקפת סכנה ממשית לחייהם של מאות חולים, בשל מחסור במיטות אשפוז ביחידות לטיפול נמרץ בבתי החולים ובמחלקות הפנימיות.

בעתירה טוענת הר”י כי הימנעות המדינה מהוספת מיטות אשפוז יש בה כדי לפגוע פגיעה של ממש בזכות לטיפול רפואי מכוח סעיף 3 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ”ד-1994 (להלן: “חוק ביטוח בריאות ממלכתי”) וכן הדבר מהווה אף פגיעה בלתי חוקתית בזכויות לחיים ולכבוד מתוקף חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

הר”י מבקשת מבג”ץ כי יורה להוסיף באופן דחוף ומיידי כ- 100 מיטות אשפוז למחלקות טיפול נמרץ, ותוספת של מאות מיטות טיפול נמרץ תוך שנה, כמו כן, מבוקש עוד כי בג”ץ יורה על הכנת תוכנית פעולה קונקרטית להוספת 500 מיטות אשפוז נוספות למחלקות הפנימיות תוך שנה באופן שייתן מענה למחסור החמור במיטות אשפוז במחלקות אלה.  בנוסף על כך, מבקשת הר”י תוספת של אלפי מיטות אשפוז כלליות בעשור הקרוב.

ד”ר ליאוניד אידלמן, יו”ר הר”י (בתמונה) אמר כי ההסתדרות הרפואית נאבקת מזה שנים להוספת מיטות ולהתאמת התקינה הרפואית לצרכי האוכלוסייה בישראל. לדבריו מצב הדברים מחייב מענה מידי ונקיטת פעולה דחופה לשיפור המצב ולהצלת הרפואה הציבורית בטרם יהיה מאוחר מדי. ד”ר אידלמן הוסיף ואמר כי הר”י קוראת לאמץ את תוכנית אשפוז 2015, אשר גובשה במשרד הבריאות עוד בשנת 2005 ובה נקבע כי יש להוסיף 3,646 מיטות אשפוז כללי עד שנת 2015. התוכנית אף קבעה כי עד שנת 2025 יש להוסיף למס’ זה כ-2,500 מיטות נוספות. תוכנית זו נשארה עד כה על הנייר ועל הממשלה לאמצה ולפעול ליישומה לאלתר.      “ קצה נפשנו בדוחות בועדות ובהבטחות אנו דורשים מהמדינה לקחת אחריות ובאופן מיידי לפתור את מצוקת האשפוז.“

מצוקת המחסור במיטות אשפוז איננה חדשה, אך הגיעה לשיאים חדשים. עוד בשנת 1995 התריע מבקר המדינה כי “דחיסת מיטות נוספות מקשה את הטיפול בחולים, מגדילה את הסיכון שלהם להידבקות ועלולה לפגוע בנוחותם ורווחתם…”.

בשנים שחלפו מאז התריעה הר”י שוב ושוב  על כך שהעומס בבתי החולים ובמיוחד במחלקות הפנימיות ובמחלקות טיפול נמרץ הפך לבלתי  נסבל. רק בחודש אוגוסט האחרון כנסנו את מנהלי המחלקות הפנימיות לכנס חירום בנושא- הכתובת הייתה על הקיר ברורה וזועקת אבל אף אחד לא מצא לנכון להגיב ולהתארגן בהתאם. בחמש עשרה השנים האחרונות ממשלות ישראל לא עשו דבר על מנת להתמודד עם מצוקת האשפוז ההולכת ומחריפה. יתרה מכך: הצהרות משרד הבריאות מהשבועות האחרונים בדבר כוונתו להגיע לסיכום עם משרד האוצר לגבי תוספת מיטות לשנים הקרובות ממחישות כי ידו של האוצר נותרה קפוצה וכי המענה המתוכנן הנו קוסמטי בלבד.

נכון לחודש ינואר 2011, רק מעט יותר משליש מהחולים הזקוקים לאשפוז במחלקות לטיפול נמרץ מוצאים בה את מקומם. זאת כאשר מתוך כ-787 חולים מונשמים המאושפזים בבתי החולים, רק 278 מהם מאושפזים במחלקות לטיפול נמרץ. זאת כשהיתר מאושפזים במחלקות השונות, משמעות הדבר היא שמעל ל-500 מטופלים מצויים בסיכון מוחשי לחייהם בשל המחסור במיטות במחלקות לטיפול נמרץ.

ממשלות ישראל מקימות ועדות אך השוואות בינלאומיות, במיוחד אלו הנעשות מול מדינות ה-OECD אליהן הצטרפה ישראל באחרונה, מלמדות כי ישראל נמצאת בתחתית הטבלה ובירידה מתמדת בכל הנוגע למענה אשפוזי הולם לאוכלוסיה.

עד כאן ההודעה לתקשורת שנשלחה ע”י דוברות הר”י. במקביל מפרסמת הר”י את נייר העמדה שהוכן על ידה בנושא , והוא מובא כאן במלואו:

עולה על גדותיו: מצוקת האשפוז והתפוסה בבתי החולים בישראל

עמדת ההסתדרות הרפואית בישראל עם פרסום דו”ח משרד הבריאות לשנת 2009

מבוא

משרד הבריאות פרסם ביום ה-13.1.2011 דין וחשבון בנושא “מוסדות האשפוז והיחידות לאשפוז יום בישראל 2009”. הדו”ח מצביע על המשך מגמת הירידה בשיעור מיטות האשפוז בבתי החולים ועל מדדים מדאיגים בדבר מקומה של ישראל ביחס למדינות ה-OECD בכל הנוגע לשיעור המיטות, התפוסה בבתי החולים, ומשך השהייה הממוצע במהלכו מקבל חולה טיפול רפואי.

נתונים אלה אינם מפתיעים כלל ועיקר. למעשה, עוד בשנת 1995 התריע מבקר המדינה כי “דחיסת מיטות נוספות מקשה את הטיפול בחולים, מגדילה את הסיכון שלהם להידבקות ועלולה לפגוע בנוחותם ורווחתם…”.[1] בשנים שחלפו מאז התריעו הרופאים וגורמים נוספים במערכת הבריאות שוב ושוב על כך שהעומס בבתי החולים ובמיוחד במחלקות הפנימיות ובמחלקות טיפול נמרץ הפך לבלתי נסבל. מספר הולך וגובר של חולים מאושפז במסדרונות, סובל מתורים ארוכים, ומקבל טיפול באיכות לקויה נוכח תנאי האשפוז. באופן טבעי, העומס גורם גם לשחיקה קשה בקרב הרופאים אשר מצופה מהם לספק את השירות הרפואי הטוב ביותר אך אין מספקים להם את התנאים הדרושים לכך, כולל תקינה של כח אדם רפואי שצריכה להיות מותאמת לצרכיה האמיתיים של האוכלוסייה בשנת 2011 (התקינה הקיימת מבוססת על חישובים משנות ה-70′ וה-80′).

לנוכח מגמות אלה, מדאיג במיוחד לגלות כי ממשלות ישראל בעשור החולף לא עשו דבר על מנת להתמודד עם מצוקת האשפוז ההולכת ומחריפה. יתרה מכך: הצהרות משרד הבריאות מהשבועות האחרונים בדבר כוונתו להגיע לסיכום עם משרד האוצר לגבי תוספת מיטות לשנים הקרובות ממחישות כי ידו של האוצר נותרה קפוצה וכי המענה המתוכנן הנו קוסמטי בלבד.

המחסור במיטות אשפוז ובתקנים פוגע בראש ובראשונה בשכבות החלשות. כפי שאנו רואים בשבועות האחרונים, בתי החולים בפריפריה הם הראשונים לסבול מהמצוקה והמטופלים בהם נאלצים להמתין זמן ארוך יותר ולקבל שירות רפואי טוב פחות. המחלקות הפנימיות, שהן הראשונות לסבול מהמחסור במיטות, משרתות את האוכלוסיות החלשות, כולל קשישים ועניים, ואלה נפגעים מהמחסור יותר מכל קבוצה אחרת. כתוצאה מכך, העומס על מערכת הבריאות הציבורית דוחף יותר ויותר מטופלים שידם משגת לקבל טיפול בשוק הפרטי. בכך מאמירים הפערים החברתיים והמערכת הציבורית מדרדרת והולכת לנגד עינינו.

ההסתדרות הרפואית בישראל (הר”י) נאבקת מזה שנים להוספת מיטות ולהתאמת התקינה הרפואית לצרכי האוכלוסייה בישראל. הסקירה שלפניכם כוללת את הנתונים העיקריים בנוגע למצוקת האשפוז בישראל ומונה שורה של המלצות לפתרון הבעיה. השעה דוחקת ויש לנקוט פעולה דחופה לשיפור המצב ולהצלת הרפואה הציבורית בטרם יהיה מאוחר מדי.

המצוקה בבתי החולים מידע ונתונים עדכניים

המחסור במיטות אשפוז כללי[2]

• שיעור המיטות לאלף נפש ירד מ-2.3 מיטות בסמוך לחקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי בשנת 1995 לכדי 1.94 מיטות בתחילת 2010 (14,599 מיטות). בשנים אלה גדל מספר מיטות אשפוז הכללי בכ-11% בלבד לעומת גידול של כ-35% באוכלוסייה.

• שיעור מיטות האשפוז הכללי בישראל הוא מהנמוכים בקרב מדינות הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (ה-OECD). בשנת 2008 ניצבה ישראל במקום ה-25 מתוך 27 מדינות הארגון בשיעור המיטות. פערים אלה בולטים במיוחד בהשוואה למדינות אירופה, בהן שיעור המיטות גדול עד פי שלושה משיעורן בישראל.

(*) השוואה ל- EU15 15 המדינות המובילות באיחוד האירופי

• בשנת 2008 החזיקה ישראל בשיא שלילי בקרב מדינות ה-OECD בכל הנוגע לשיעור התפוסה בבתי החולים (96.2% בישראל בהשוואה לפחות מ-90% במדינות הארגון).

• בשנת 2008 שהה מטופל בממוצע 4 ימים באשפוז, משך הזמן הקצר ביותר ב-OECD (למעט מקסיקו).

• מספר האשפוזים הממוצע למיטה בתקופה מסוימת (“סבב מיטות”) היה באותה שנה הגבוה ביותר מבין מדינות הארגון ועמד על 88 אשפוזים למיטה.

• אי שוויון משווע במספר המיטות: ההשוואה עם אומדנים בינלאומיים מדגישה לא רק את המצב החמור בו שרויה מערכת האשפוז הישראלית, אלא מצביעה גם על מצוקת האשפוז במחוזות הפריפריאליים. שיעור המיטות הכללי במחוזות הצפון והדרום נמוך משמעותית בהשוואה לשאר המחוזות, ותמונה זו של פיגור בשיעור המיטות לא השתנתה במשך העשור האחרון[3].

נתונים עגומים אלה אינם מפתיעים כאשר בוחנים את השקעת ישראל בבריאות ביחס למדינות המערב. השקעת המדינה בבריאות משתקפת במצבן העגום של תשתיות האשפוז, כפי שעולה מהתרשימים הבאים:

שיעור ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל עמד על 7.8% בשנת 2008 מהנמוכים בעולם המערבי.

ההוצאה לבריאות לנפש בישראל עמדה בשנת 2008 על 2,244 דולר לנפש מהנמוכות ביותר בין מדינות אירופה.

המחסור במיטות במחלקות הפנימיות[4]

• בישראל יש כיום 3,671 מיטות אשפוז המוגדרות “פנימית” ו- “פנימית מוגבר” בתקן.

• שיעור המיטות ביחס לאוכלוסייה הבוגרת (הרוב המכריע של המאושפזים באגף הפנימי), הולך וקטן. שיעור המיטות ל- 1,000 נפש בני 45 בשנת 2008 היה נמוך ב- 30% משיעור המיטות בשנת 1988, וב- 15% משיעור המיטות בשנת 2000. החל משנת 2005 חלה מגמת ירידה גם במספר המיטות באגף זה, בנוסף לירידה בשיעורו ביחס לאוכלוסייה.[5]

טבלה 1: מספר המיטות באגף הפנימי ושיעורן לאלף נפש, בני 45 ומעלה.[6]

• במהלך הרבעון הראשון של שנת 2010 עמדה התפוסה הרשמית במחלקות הפנימיות בבתי החולים בישראל על שיעור שנע בין 104% ל-115%. שיעור התפוסה בפועל היה אף גבוה יותר ונע באותה תקופה בין 112% ל-119%.

• מנתונים שנמסרו מבתי החולים בימים אלה עולה כי העומס על המחלקות הפנימיות אף התגבר. שיעור התפוסה עולה על 100% כמעט בכולן, כפי שניתן לראות בטבלה שלהלן. בבתי החולים הלל יפה, פוריה, העמק וברזילי העומס על המחלקות גדול במיוחד, והוא עולה על 130%. כאשר מביאים בחשבון את אי השוויון בין המחוזות עקב הזנחת התשתיות בפריפריות הדרומית והצפונית, כפי שהוצג לעיל (תרשים 3), אין תמה כי בבתי חולים המשוייכים למחוזות אלה, העומס על המחלקות הפנימיות הוא הגדול ביותר בארץ.

טבלה 2: שיעור התפוסה במחלקות הפנימיות בבתי חולים

• בתחילת 2010 חסרו במחלקות הפנימיות בישראל 620 מיטות אשפוז, אשר הוספתן מצריכה תוספת של 176 תקני רופאים ולכל הפחות תוספת של 527 תקני אחיות.

המחסור ביחידות טיפול נמרץ

• קצב הגידול במספר המיטות הולך ופוחת בהדרגה, ועומד על 1% בלבד בשנים האחרונות. לעומת זאת, קצב גידול אוכלוסיית ישראל מתקרב ל- 2% בשנה. בנוסף לכך יש להביא בחשבון את הגידול המתמשך בצרכים עקב הזדקנות האוכלוסייה עם העלייה בתוחלת החיים.

טבלה 3: מספר מיטות האשפוז בתקן במחלקות טיפול נמרץ כללי בשנים בעשור האחרון[7]

• ישנם בתי-חולים שאינם מפעילים את כל המיטות שנקבעו להם בתקן בשל מצוקת תקציב ומצוקת כוח אדם. דהיינו,  מספר מיטות האשפוז בפועל במחלקות טיפול נמרץ קטן ממספר מיטות האשפוז בתקן.[8]

• קיימת הסכמה בין הגורמים המקצועיים כי קיים מחסור חמור במיטות טיפול נמרץ כללי בישראל. משרד הבריאות מעריך כי בישראל חסרות 500 מיטות טיפול נמרץ בתקן, כמחציתן בבתי-החולים הממשלתיים. על-פי תוכנית האשפוז הלאומית לשנת 2015, אשר גובשה בידי צוות בראשות מנכ”ל משרד הבריאות, יש צורך בתוספת של 300 מיטות טיפול נמרץ עד לשנת 2015.[9]

• שיעור מיטות טיפול נמרץ כללי מתוך כלל מיטות האשפוז הכללי בישראל עומד על כ- 2.3%. זהו שיעור נמוך מאוד בהשוואה בינלאומית. שיעור מיטות טיפול נמרץ במדינות אירופה עומד בממוצע על כ- 5% מסך מיטות האשפוז הכללי, ובארה”ב שיעורן עומד על כ- 10%.[10]

• מחלקות טיפול נמרץ כללי ברוב בתי החולים מדווחות על שיעורי תפוסה של 100% ומעלה. בשל העומס המוטל על מחלקות לטיפול נמרץ כללי נאלצים בתי-החולים נאלצים לאשפז חולים הזקוקים להנשמה במחלקות אחרות בבתי-החולים, ולא במחלקות טיפול נמרץ, ובכך לסכן את חייהם. חולה הזקוק לטיפול נמרץ ואינו מאושפז ביחידה ייעודית לטיפול נמרץ מצוי בסיכון גבוה יותר למות בהשוואה לחולה המאושפז ביחידה כזו, בעיקר בימי האשפוז הראשונים (הפער בשיעור הסיכון עלול להגיע עד לכדי כ-40%). [11]

• נכון לחודש ינואר 2011, מתוך 787 חולים מונשמים המאושפזים בבתי החולים, רק 278 מהם מאושפזים במחלקות לטיפול נמרץ. היתר מאושפזים במחלקות השונות, ובעיקר במחלקות הפנימיות. משמעות הדבר היא כי מעל ל- 500 מטופלים מצויים בסיכון מוגבר למות בשל המחסור במיטות טיפול נמרץ.[12]

סיכום והמלצות

דו”ח משרד הבריאות לשנת 2009 מלמד, כי מדיניותן של ממשלות ישראל בעשור החולף שלא לעדכן את מספר מיטות האשפוז ואת תקינת כח האדם הרפואי הובילה לפגיעה הולכת ומחריפה במטופלים ובמערכת הבריאות הציבורית. השוואות בינלאומיות, במיוחד אלו הנעשות מול מדינות ה-OECD אליהן הצטרפה ישראל באחרונה, מלמדות כי ישראל נמצאת בתחתית הרשימה בכל הנוגע למענה אשפוזי הולם לאוכלוסיה.

מצב דברים זה מחייב מענה מיידי. הר”י קוראת למשרדי האוצר והבריאות לנקוט לאלתר את הצעדים הבאים: 

• להוסיף 3,000 מיטות אשפוז כללי באופן מיידי ו-5,000 מיטות נוספות עד 2020, מתוכן 500 מיטות ליחידות טיפול נמרץ.

• לאמץ את תוכנית אשפוז 2015, אשר גובשה במשרד הבריאות עוד בשנת 2005 ובה נקבע כי יש להוסיף 3,646 מיטות אשפוז כללי עד שנת 2015. התוכנית אף קבעה כי עד שנת 2025 יש להוסיף למס’ זה כ-2,500 מיטות נוספות. תוכנית זו נשארה עד כה על הנייר ועל הממשלה לאמצה ולפעול ליישומה לאלתר.