נראה שהויכוח, שיחגוג בקרוב עשור או יותר לגבי המשמעות הפרוגנוסטית של ה-high-sensitivity C-reactive protein  או בקיצור ה-hs-CRP נמשך ואף מתחזק. מחקר חדש שהוצג במפגש השנתי של איגוד הלב האמריקאי בשיקגו , שבו למעשה נעשה ניתוח נתונים של מחקר ה-ASCOT מסיק שלמידע אודות ה-hs-CRP תועלת מוגבלת בקביעת רמת הסיכון של המטופלים. נמצא שבמטופלים עם יתר לחץ דם וגורמי סיכון אחרים, אך עם רמות נורמליות או  מעט גבוהות של LDL-C , המידע אודות רמות ה-hs-CRP לא תרם כמעט להערכת הסיכון הקרדיווסקולרי שלהם.

יותר מכך, בין המטופלים באנליזה אשר קיבלו באופן רנדומלי atorvastatin (ליפיטור, פייזר) , ירידה משמעותית של LDL-C הייתה קשורה לירידה גדולה בסיכון לאירועים קרדיווסקולרים לאחר 6 חודשים. אך לעומת זאת, ירידה ברמות ה-hs-CRP לא הייתה קשורה לירידה באירועים קרדיווסקולרים.

ד”ר פיטר סיבר, מאנגליה, העומד בראש המחקר סיכם ש”לרמות ה-hs-CRP הן בתחילת המחקר, או תחת הטיפול, לא היה קשר עם יעילות הטיפול בסטטינים בהפחתת אירועים קרדיווסקולרים, מעבר לקשר שנמצא עבור רמות LDL-C . ” לדעתו, “התוצאות של אנליזה זו אינן תומכות בגישה המציעה מדידה של CRP בטיפול הקליני השגרתי במטרה לקבוע אם יש צורך לטפל בסטטינים, או בכדי להעריך את יעילות הטיפול בסטטינים”

המימצאים הללו כמובן עומדים בסתירה למימצאי ה-JUPITER המפורסם שבו כזכור נמצא שמטופלים עם רמות LDL-C תקינות או כמעט תקינות אך עם רמות גבוהות של CRP נהנו מהפחתת סיכון קרדיווסקולרי משמעותי תחת טיפול ב-rosuvastatin (קרסטור, אסטרה-זנקה). כזכור, במחקר זה שבו נכללו למעלה מ-17,000 מטופלים עם רמות תקינות של LDL-C אך אם CRP מעל 2 מ”ג/ד”ל קבוצת הטיפול השיגה ירידה של 44% בסיכון לאוטם לא פטאלי או שבץ, אישפוזים בשל אנגינה לא יציבה, צורך ברהוסקולריזציה קורונרית או מוות קרדיווסקרולי.

על בסיס מימצאים אלה אף ה-FDA אף הרחיב את ההתוויה של קרסטור למטופלים עם רמות LDL-C תקינות אך CRP גבוה.

לדעת עורכי האנליזה החדשה של ה-ASCOT הוספת הפרמטר של CRP אינה תורמת רבות להערכת הסיכון של המטופל.  ד”ר סיבר טוען כי מדידית יחס רמת סך כולסטרול ל-HDL-C , לחץ דם, בדיקת עישון, גיל ומין נותנת תחזית סיכון מספקת ולהוספת CRP למשוואה אין תוספת ערך רבה, גם לא לקביעה אם צריך להתחיל לטפל בסטטינים. לדעתם, אם המטופל עם יתר לחץ דם, או סוכרתי הוא צריך לקבל סטטין בכל מקרה בלי קשר ל-CRP שלו.

מומחים נוספים שהשתתפו בדיון ב-AHA הביעו דעות דומות והמעיטו בערך ובתועלת של מדידת CRP , במיוחד כתוספת למידע הקיים ממילא על גורמי הסיכון הקיימים.

דר’ פול רידקר (בתמונה) שעמד בראש מחקר ה-JUPITER התייחס למימצאים והדגיש שבמחקר היופיטר המטופלים שקיבלו את הטיפול בסטטינים היו כאלה שלא הייתה להם אינדיקציה לפני כן לקבל טיפול כזה מכיוון שרמות ה-LDL-C שלהם היו תקינות, ורמת הסיכון המחושבת שלהם לפי סולם פרמיניגהם הייתה 10 או פחות. גורם הסיכון שהיה משותף לכולם היה רמות ה-CRP הגבוהות והטיפול בסטטינים הוריד את הסיכון. שאלת השימוש בביומרקר כמו CRP לדעת רידקר היא האם באמצעות סמן כזה אפשר לזהות מטופלים בסיכון שלולא המידע הזה לא היו מטופלים והתשובה שהתקבלה ביופיטר, לדעת רידקר בהחלט תומכת בשימוש בסמן זה עבור כאלה שאין להם גורמי סיכון נוספים.

לדיווח המלא במדסקייפ