מאת ד”ר נגה ליפשיץ

מתוצאות מחקר שפורסם בגיליון ה-15 ביולי 2010 של ה- American Journal of Cardiology, עולה כי בחולים עם אוטם לבבי ועליות מקטע ST (STEMI), צנתור כלילי (primary PCI) בגישה רדיאלית עשוי להיות בטוח יותר מצנתור בגישה פמורלית.

זהו מחקר פרוספקטיבי לא אקראי, שכלל 489 משתתפים עם STEMI שעברו PCI בשנים 2007-2008. החוקרים מדווחים כי 254 משתתפים עברו צנתור בגישה רדיאלית ו-234 משתתפים עברו צנתור בגישה פמורלית, כשעבור כל משתתף בחר הרופא המטפל בגישה העדיפה לצנתור. יעדי המחקר העיקריים כללו את הזמן עד לרה-ווסקולריזציה וכן אירועים לבביים מז’וריים, כולל מוות, אוטם לבבי, וצורך ברה-ווסקולריזציה של כלי דם מרכזי בתוך כשנה.

מתוצאות המחקר עולה כי נמצא קשר מובהק בין צנתור בגישה פמורלית ובין סיכוי גבוה יותר לדימום (OR 4.22, 95% CI 3.17-10.60), וכן נמצא קשר בין צנתור בגישה רדיאלית ובין סיכוי נמוך יותר לאירועים לבביים מז’וריים בתוך שנה אחת (OR 0.31, 95% CI 0.10-0.94).

לדברי החוקרים, 87.4% מהמשתתפים שעברו צנתור בגישה הרדיאלית קיבלו טיפול נוגד קרישה אופטימאלי, שכלל Aspirin, Heparin ומעכבי glycoprotein IIb/IIIa, לעומת 69.9% מהמשתתפים בקבוצה הפמורלית (p<0.001). הם מוסיפים כי בקרב משתתפים בקבוצה הרדיאלית נצפה שיעור גבוה יותר של הצלחת הפרוצדורה: ב-94.5% מהמשתתפים בקבוצה הרדיאלית נצפה ציון TIMI לזרימה של 3, לעומת 88.4% מהמשתתפים בקבוצה הפמורלית (p=0.04).

לפני הצנתור עברו כל המשתתפים את מבחן אלן, המעריך זרימה קולטרלית בין העורק הרדיאלי והאולנרי, על מנת לקבוע האם המשתתף הוא מועמד מתאים לצנתור בגישה רדיאלית. עם זאת, החוקרים מציינים כי ב-10.1% מהמשתתפים לא ניתן היה לבצע את הצנתור בגישה רדיאלית למרות מבחן אלן תקין, ועל כן הם עברו את הצנתור בגישה פמורלית. לעומת זאת, ב-1.2% מהמשתתפים שנבחרו לגישה פמורלית לא ניתן היה לבצע את הצנתור בגישה זו, ועל כן הם עברו צנתור בגישה רדיאלית. החוקרים מדגישים כי בניתוח הכוונה לטיפול (intention-to-treat), לא נצפו הבדלים מובהקים בין הקבוצות בזמן עד לרה-ווסקולריזציה (21.4 דקות בממוצע בקבוצה הרדיאלית, לעומת 22.8 דקות בממוצע בקבוצה הפמורלית, p=0.68).

החוקרים מסבירים כי שיעור כישלון-גישה של 10.1% הוא גבוה מהשיעורים שנצפו בעבודות קודמות (4-7%). בין ההסברים האפשריים הם מציינים כי הצנתורים בוצעו במרכז אקדמי ע”י מתמחים, ומציינים כי גישה לעורק הרדיאלי אורכת יותר זמן ונחשבת מסובכת יותר מבחינה טכנית. עם זאת, במחקר לא נמצא לגישה הפמורלית יתרון בזמן עד לרה-ווסקולריזציה.

החוקרים מסכמים כי דרושים מחקרים אקראיים בנושא, על מנת לקבוע האם גישה רדיאלית היא מתאימה יותר לצורך PCI.

Am J Cardiol 2010; 106:148-154

לידיעה במדסקייפ

הערת מערכת:

אתם מוזמנים לעיין בתגובתו של פרופ’ רן קורנובסקי, עורך מדור קרדיולוגיה צנתורי לב.