ניתוח מעקפים מול צנתור כלילי בחולי מחלת כליה כרונית (מתוך ה- American Journal of Cardiology)

מאת ד”ר מיכל איזנשטט

מתוצאות מחקר חדש שפורסם בירחון American Journal of Cardiology ב- 18 ביוני, עולה כי חולי מחלת כליות כרונית שאינם נזקקים לדיאליזה מציגים דילמה טיפולית במחלה כלילית רב כלית מחד, ניתוח מעקפים מציע את שיעורי השרידות הטובים היותר, ומאידך תומכנים מצופי תרופות מציעים סיכון נמוך יותר לתלות בדיאליזה בהמשך.

המחקר הנוכחי הינו מחקר רטרוספקטיבי שכלל 725 חולי מחלת כליות כרונית אשר לא נזקקו לדיאליזה בכניסתם למחקר, ועברו רה-וסקולריזציה כלילית.

241 נבדקים עברו ניתוח מעקפים, ויתר 484 הנבדקים עברו PCI (percutaneous coronary intervention ) עם תומכנים מצופי תרופה.

החולים שעברו ניתוחים היו צעירים יותר, והיה סיכוי רב יותר שיהיו גברים הסובלים מהשמנת יתר, עם עבר של עישון או COPD (chronic obstructive pulmonary disease).  כמו כן קבוצה זו נטתה לסבול יותר ממחלה בעורק ה- LAD (left anterior descending) הפרוקסימלי, וכ- 75% מקבוצה זו סבלו ממחלה תלת כלית.

בחולים עם מחלה דו כלית, התוצאות היו דומות בניתוח מעקפים ובצנתור.

אולם, בקרב אלו עם מחלה כלילית תלת כלית, אלו שעברו ניתוח, נטו להדגים שיעורי תמותה נמוכים יותר לטווח הארוך בהשוואה לאלו שעברו צנתור (יחס סיכון 0.61; p=0.06).

מאידך, יתרון זה היה כרוך בסיכון רב יותר להגעה לדיאליזה קבועה.  באופן ספציפי, 4.2% מכלל החולים בקבוצת הניתוח הפכו לתלויי דיאליזה בהשוואה ל- 1.5% בקבוצת הצנתור (p= 0.02).  בניתוח רב משתנים, ניתוח מעקפים צפה באופן בלתי תלוי הזדקקות לדיאליזה לאחר הפרוצדורה (יחס סיכויים 3.2; p=0.03).

החוקרים מסכמים כי תוצאותיהם מראות מגמה מוחלטת לכיוון שרידות טובה יותר לטווח הארוך בקרב חולים שעברו ניתוח מעקפים, באלו ללא מחלת כליות כרונית התלויה בדיאליזה הסובלים ממחלה תלת כלית, ממצא המאושש תוצאות של מחקרים שבוצעו בקרב האוכלוסיה הכללית של חולים הנזקקו לרה-וסקולריזציה כלילית.

Am J Cardiol 2010

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה