מאת ד”ר מיכל איזנשטט                          

מתוצאות מחקר שהוצג בכנס ה- European League Against Rheumatism, עולה כי חולי דלקת פרקים ריאומטית ואוסטאוארתריטיס שטופלו באמצעות מעכבי COX-2 (cyclooxygenase-2) סלקטיביים עבור דלקת וכאב, היו מועדים משמעותית פחות לפתח הפרעות במערכת העיכול העליונה והתחתונה, בהשוואה לאלו שטופלו ב- Diclofenac, שהינו NSAID (nonsteroidal anti-inflammatory drug) לא סלקטיבי בשילוב עם PPI (proton pump inhibitor).

מחקר זה בשם CONDOR (Celecoxib vs Omeprazole and Diclofenac in Patients With Osteoarthritis and Rheumatoid Arthritis), פורסם במקביל גם בגיליון ה- 17 ביוני של ירחון ה- Lancet.

לדברי החוקרים, ממצאיהם הינם חשובים עבור כל מי שנזקק לטיפול אנטי-דלקתי לטווח הארוך, ועבור אלו שמצויים בסיכון מוגבר לפגיעה במערכת העיכול, אולם אינם סובלים מסיכון מוגבר לתחלואה קרדיו-וסקולארית.  הם מוסיפים כי ממצאים אלו מעודדים הערכה מחדש של הנחיות הטיפול בחולי דלקות פרקים.

המחקר הנוכחי, מסוג מחקר כפול סמיות בבחירה אקראית, נמשך 6 חודשים, וכלל חולי אוסטאוארתריטיס או דלקת פרקים ריאומטית המצויים בסיכון מוגבר לפגיעה במערכת העיכול.

כל הנבדקים היו בטווח הגילאים של 18 עד 60 שנים; לכולם היה סיפור של כיב במערכת העיכול בעבר; כל הנבדקים היו שליליים לחיידק Helicobacter pylori.

המחקר כלל 4,484 חולים שנבחרו אקראית לקבוצת הטיפול ב- celecoxib במינון של 200 מ”ג פעמיים ביום (2,238 נבדקים), או לקבוצת הטיפול ב- diclofenac בשחרור איטי במינון של 75 מ”ג פעמיים ביום בשילוב עם ה- PPI omeprazole במינון של 20 מ”ג ביום (2,246 נבדקים).

מטרתם העיקרית של החוקרים הייתה הערכת הרכב האירועים בעלי משמעות קלינית אשר אירעו לאורך מערכת העיכול וכללו דימום, חסימה, התנקבות, אנמיה בעלת משמעות קלינית ודימום חריף ממערכת העיכול ללא מקור ברור.  אנמיה בעלת משמעות קלינית הוגדרה כירידה בהמוגלובין של 20 ג’/ל’ או יותר או ירידה בהמטוקריט של לפחות 10%.

עדות לפגיעה כלשהי במערכת העיכול הופיעה ב- 20 נבדקים (0.9%) שטופלו ב- celecoxib, וב- 81 נבדקים (3.8%) שטופלו ב- diclofenac ו omeprazole (P < .0001).  הפסקה מוקדמת של הטיפול התרופתי עקב תופעות קיצוניות במערכת העיכול הופיעה ב- 114 נבדקים (6%) בקבוצת ה- celecoxib, וב- 167 נבדקים (8%) בקבוצת ה- diclofenac ו omeprazole (P = .0006).

במאמר מערכת נלווה נכתב כי החוקרים מאמינים כי הסיכון לדימום ממערכת העיכול התחתונה בעל חשיבות זהה לסיכון לדימום ממערכת העיכול העליונה.  עוד נטען במאמר זה כי המסקנה לסיכון המופחת במחקר זה התבססה בעיקר על ערכי המוגלובין ולא על דימום מתועד מדרכי העיכול התחתונות, ואי לכך המלצה על שינוי ההנחיות הטיפוליות בשלב זה עשויה להיות מעט מוקדמת.

המומחים מציינים כי מחקר זה הינו חדשני בכך שבדק את התפתחותה של אנמיה משמעותית קלינית לראשונה.  אנמיה זו אחראית, לדבריהם, למותם של קשישים עם דימום מדרכי העיכול התחתונות ללא ביטוי קליני נוסף.

המומחים מסכמים כי נטילת diclofenac יחד עם PPI עלולה להזיק לחולים הריאומטיים, בעוד ששימוש ב- celecoxib, נראה בטוח יותר ומספק הגנה טובה על מערכת העיכול, זאת לפי תיאור של 80% פחות פגיעות במערכת העיכול, כפי שהודגם במחקר.

מתוך כנס ה- EULAR (European League Against Rheumatism), שנערך ביוני 2010, ברומא, איטליה.

Lancet

Lancet, editorial

לידיעה במדסקייפ