מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר הוצג בכנס השנתי ה-31 של ה-Society of Behavioral Medicine (SBM) עולה כי רופאים נוטים להמליץ על ירידה רבה יותר במשקל הגוף לנשים המטופלות בהשוואה לגברים המצויים באותה מידה של עודף משקל. בנוסף, מצאו החוקרים כי עבור מטופלים משני המינים, נשים רופאות נוטות לקבוע יעדים פחות נוקשים לירידה במשקל לעומת רופאים גברים.

עבור מחקרם זה, שלחו החוקרים שאלונים ל-108 רופאים (בגיל ממוצע של 48.8±8.5 שנים; מהם 75.9% גברים ו-79.6% רופאי משפחה), ובהם נתבקשו הרופאים להתייחס לשני מקרים של חולים דמיוניים, האחד גבר והשנייה אשה, המצויים במצב בריאותי זהה ובמידה זהה של השמנת יתר (מדד מסת גוף, BMI, של 33kg/m2). המשתתפים נשאלו האם חולים אלו זקוקים לרדת במשקל, האם היו מייעצים להם לעשות כן, וכן מהם יעדי הירידה במשקל עליהם היו ממליצים. הרופאים נתבקשו לציין אילו יעדים לירידה במשקל היו מגדירים כ’אידיאליים’, ‘מוצלחים’, ו’משביעי רצון’.

החוקרים חישבו את מדד מסת הגוף (BMI) על פי יעדי המשקל שקבעו הרופאים המשתתפים, ומצאו כי אלו נבדלו משמעותית בין המטופל הדמיוני ובין המטופלת הדמיונית: 25.2mg/m2 לעומת 22.0 (משקל אידיאלי), 27.8kg/m2 לעומת 25.4 (משקל מוצלח) ו-29.2kg/m2 לעומת 27.0 (משקל משביע רצון) (p < 0.001). עבור המטופלים משני המינים, אחוז הירידה המומלצת במשקל היה 25.0% לעומת 29.8% (עבור המשקל האידיאלי), ו-17.3%לעומת 19.2% (משקל מוצלח) (p < 0.001).

בנוסף, מדווחים החוקרים כי נשים רופאות קבעו יעדים ריאליים יותר לירידה האידיאלית והמוצלחת במשקל, וזאת הן עבור מטופלים גברים והן עבור מטופלות נשים (p < 0.03). באשר ליעד המשקל המשביע רצון, המליצו הרופאים על ירידה ממוצעת של 13-14% במשקל עבור שני המטופלים, וזאת מעבר לירידה של 5-10% במשקל המומלצת כיום.

החוקרים טוענים כי נצפה פער בין מה שהיה ידוע לרופאים (ביחס להנחיות העדכניות) ובין ההמלצות שהיו מספקים למטופל. לדבריהם, ההסבר ליעדים השונים לירידה במשקל בין המינים עשוי להיות מורכב. לצד הטיה חברתית (Societal bias) אפשרית, יתכן והרופאים נחשפים יותר למטופלות נשים ולכן חשים יותר בנוח מולן. הסבר אפשרי נוסף שמזכירים הינו כי יתכן והרופאים מאמינים כי נשים סובלות מהשלכות חברתיות חמורות יותר (לעובדת היותן בעודף משקל).

בין מגבלות המחקר מזכירים החוקרים שיעור היענות נמוך באופן יחסי (של פחות מ-25% מהנבדקים). בנוסף, לא הייתה סמיות מאחר והמשתתפים נשאלו אודות שני המקרים הדמיוניים, ואף על פי כן הראו הטיה, למרות שידעו לבטח מה השאלון נועד לבחון, מציעים החוקרים. בהמשך מתעתדים החוקרים לערוך מחקרים נוספים בתחום בהם יבדקו חולים ממשיים המטופלים במרפאות.

מתוך הכנס השנתי ה-31 של ה-Society of Behavioral Medicine (SBM) שנערך באפריל 2010 בסיאטל, וושינגטון.

לידיעה במדסקייפ