בקרב חולים עם תסמונת כלילית חריפה במחקר PLATO, שטופלו בתרופת המחקר Ticagrelor ולאחר מכן עברו ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים, תועד סיכון נמוך ב-50% לתמותה, בהשוואה לאלו שטופלו ב-Clopidogrel (פלויקס, סאנופי-אוונטיס). עם זאת, ההבדל הנ”ל בשיעורי התמותה לא ניתן היה להסבר ע”י אירועי דמם, שהיו דומים בין שתי קבוצות המחקר, ולכן קיימת חוסר-ודאות סביב ממצאים אלו, כך מדווחים חוקרים בכנס American College of Cardiology.

החוקרים הציגו את הממצאים החדשים במהלך הכנס. במהלך דיון שנערך לאחר מכן, מומחים טענו כי הם התרשמו מאוד מתוצאות מחקר PLATO, ולמרות שאינם מוטרדים מממצאים אלו, הם אינם מבינים אותם. הם לא מצאו הבדל מג’ורי באירועי דמם, ללא הבדלים מג’וריים בשיעור האוטמים החוזרים, אך חרף זאת, תועד הבדל בהישרדות.

ובמסיבת העיתונאים שנערכה בהמשך, אחרים העלו חשש דומה לא זוהה הבדל כלשהו באירועי דמם מג’וריים, ועדיין התוצאות היו טובות יותר מבחינת הסיכון לתמותה בעקבות טיפול ב-Ticagrelor.

קיים בלבול מסוים סביב התוצאות, בשל הירידה המשמעותית בתמותה בעקבות טיפול ב- Ticagrelor, אך ללא הבדל באירועי דמם. מאחר ולא נמצא הסבר מספק לכך, מומחים בחנו מחדש את הסיבות לתמותה באופן מפורט יותר, לפי קטגוריות וסקולאריות ולא-וסקולאריות, בכדי להעריך מהן הסיבות לתמותה בחולים אלו.

ניתוח הממצאים החדש הינו ניתוח רטרוספקטיבי ולא-אקראי

במחקר PLATO, שהוצג לראשונה בשנה שעברה בכנס European Society of Cardiology, 18,624 חולים עם תסמונת כלילית חריפה, עם או בלי עליות מקטע ST, חולקו באקראי לטיפול ב- Ticagrelor (מנת העמסה של 180 מ”ג ולאחר מכן מינון של 90 מ”ג, פעמיים ביום) או Clopidogrel (במנת העמסה של 300-600 מ”ג, ולאחר מכן טיפול במינון 75 מ”ג) למשך שנה אחת. החולים טופלו בנוסף באספירין, במינון של 75-100 מ”ג ביום, אלא אם לא יכלו לסבול את התרופה. לאחר 12 חודשים, יעד הסיום העיקרי מדד משולב של תמותה מסיבות וסקולאריות, אוטם לבבי, או שבץ תועד ב-9.8% מהחולים שטופלו ב- Ticagrelor, זאת לעומת שיעור של 11.7% מהמטופלים ב-Clopidogrel (HR = 0.84,  p<0.001). בנוסף, שיעור יעדי הסיום המשניים, שהוגדרו מראש (דוגמת אוטם לבבי ותמותה מסיבות וסקולאריות) היה נמוך משמעותית עם Ticagrelor, בהשוואה ל-Clopidogrel. 

הניתוח החדש של ממצאי PLATO, נועד להעריך את היעילות והבטיחות של Ticagrelor, בהשוואה ל-Clopidogrel לאחר ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים, בחולים שנטלו לאחרונה את תרופת המחקר במהלך שבעה ימים טרם הניתוח. החוקרים הסבירו כי החלמת תפקוד טסיות דורשת 5-7 ימים לאחר הפסקת טיפול ב-Clopidogrel או אספירין, אך המציאות הקלינית היא שחולים נדרשים לעיתים קרובות לניתוח בשלב מוקדם יותר, עובדה העשויה להגביר את הסיכון לסיבוכים, דוגמת דימומים. אך העיכוב ההפיך והאפשרות לנטרול מהיר של פעילות Ticagrelor עשויים לקצר את המרווח הנ”ל ל-2-3 ימים.

אעפ”י שמדובר בהשוואה רטרוספקטיבית, לא-אקראית, המאפיינים הבסיסיים של שתי הקבוצות היו דומים. עם זאת, בסקירה החדשה, לא תועד הבדל בין שתי קבוצות המחקר ביעד הסיום העיקרי המשולב, או בשיעור אירועי אוטם לבבי או שבץ. עם זאת, באופן מסתורי תועדה ירידה של 50% בתמותה, למרות העדר כל הבדל באירועי דמם בין קבוצות המטופלים ב- Ticagrelor ו-Clopidogrel.

יעדי הסיום העיקריים והמשניים לאחר ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים במחקר PLATO

האם ל- Ticagrelor השפעות פליאוטרופיות?

במחקר PLATO, תועד למעשה קשר בין Ticagrelor ובין עליה של 25% בשיעור אירועי דמם מג’ורי, שאינם-קשורים לניתוח מעקפים של העורקים הכליליים, בהשוואה ל-Clopidogrel (4.5% לעומת 3.8%, p=0.03). באותה עת המציגים טענו כי הם תהו מדוע חלה עליה בשיעורי הדמם שאינם קשורים לפרוצדורה. הם גם הביעו עניין בנוגע לשאלה מדוע תרופה הפיכה, דוגמת Ticagrelor, לא הפחיתה את אירועי הדמם בניתוח מעקפים של העורקים הכליליים.

אך החוקרים ממחקר PLATO מסרו כי אחת האפשרויות לבחון את הנושא, היא האפשרות כי חולים שטופלו ב- Ticagrelor סבלו עיכוב אינטנסיבי יותר של הטסיות, ללא עלייה בדימומים.

נראה כי היה קיים קשר בין נטילת הטיפול האחרון בתרופת המחקר ובין ההבדל בתמותה אם כי הבדל זה לא היה מובהק סטטיסטית לכן ייתכן כי חלק מההבדל תלוי בשאלה מתי מפסיקים את הטיפול בתרופת המחקר, אך המנגנון הנ”ל עדיין אינו מובן.

מומחים העלו את האפשרות כי קיימות השפעות אחרות. לדבריהם, Ticagrelor הינה תרופה פוטנטית, ולכן צפויה עלייה בדימומים, אך זה אינו המקרה לכן, הם מעלים את השאלה האם לתרופה הספציפית הנ”ל יש השפעות פליאו טרופיות.

מתוך הכנס השנתי של American College of Cardiology