ממחקר חדש שפורסם במהדורת דצמבר של American Journal of Cardiology עולה כי בקרב חולים הנוטלים טיפול בסטטינים שיעור נמוך יותר של הפרעות קצב בזמן אשפוז עקב תסמונת כלילית חריפה.

לדברי החוקרים, למרות שהתועלת בטיפול בסטטינים בחולים עם מחלת עורקים כליליים הוכחה היטב, לא נערכו מחקרים רבים שהתמקדו בהשפעותיהם על הפרעות קצב מסכנות-חיים, דוגמת טכיקרדיה חדרית, פרפור חדרים ו/או דום לבבי ופרפור פרוזדורים בחולים המאושפזים בבית החולים בתמונה של תסמונת כלילית חריפה.

מהמחקר הנוכחי עולה תועלת אפשרית נוספת של טיפול למניעה ראשונית ושניונית עם מתן סטטינים.

במטרה לבחון את ההשפעה של טיפול קודם בסטטינים על אירועי הפרעות קצב בחולים מאושפזים עם תסמונת כלילית חריפה, החוקרים התבססו על הנתונים אודות 64,679 חולים שלקחו חלק במחקר GRACE (Global Registry of Acute Coronary Events), כולם אושפזו בין השנים 1999 ו-2007 בחשד לתסמונת כלילית חריפה.

היעדים העיקריים כללו פרפור פרוזדורים באשפוז, ויעד סיום משולב הכולל טכיקרדיה חדרית, פרפור חדרים, ו/או דום לב. החוקרים גם חישבו את שיעורי התמותה באשפוז.

17,636 משתתפים (27%) נטלו קודם לכן טיפול בסטטינים. בחולים שנטלו סטטינים תועדה שכיחות גבוהה יותר של היסטוריה של אנגינה (69% לעומת 46%), אי-ספיקת לב (15% לעומת 8.4%), סוכרת (34% לעומת 22%), אי-ספיקת כליות (11% לעומת 6.3%), יתר לחץ דם (74% לעומת 58%), דיסליפידמיה (85% לעומת 35%), ופרפור פרוזדורים (9.3% לעומת 7.0%).

במודל רב-משתנים, החוקרים מצאו קשר בין טיפול קודם בסטטינים ובין סיכון נמוך יותר לטכיקרדיה חדרית, פרפור חדרים או דום לב (OR = 0.81,  p=0.002), פרפור פרוזדורים (OR = 0.81,  p<0.0001) ותמותה (OR = 0.82, p=0.01).

באשר למנגנון האפשרי האחראי לקשר הנ”ל, החוקרים מסבירים כי סטטינים מפחיתים ככל הנראה את הנטייה לקרע של הפלאק הטרשתי, מפחיתים דלקת ומעודדים נסיגה של הנגע הטרשתי. לכל ההשפעות הללו תתכן תועלת בהפחתת הפרעות קצב על-רקע נזק איסכמי.

Am J Cardiol 2009;104:1613-1617

לידיעה במדסקייפ