חוקרים מבריטניה מצאו כי בחולים עם קרדיומיופתיה היפרטרופית עם הפרעת קצב חדרית במהלך מבחן מאמץ מצויים בסיכון מוגבר לתמותה לבבית פתאומית.

לדברי החוקרים, ממצאים אלו מדגישים את חשיבות בדיקות מאמץ בהערכת הסיכון בחולים עם קרדיומיופתיה היפרטרופית, וקוראים לקחת בחשבון נוכחות NSVT (Non-Sustained Ventricular Tachycardia) בזמן מאמץ, בהערכת הצורך בהשתלת ICD (Implantable Cardioverter Defibrillator).

במהדורת נובמבר של European Heart Journal החוקרים מציינים כי NSVT במהלך ניטור אמבולטורי כרוך בסיכון מוגבר לתמותה לבבית פתאומית, בעיקר בילדים ומבוגרים צעירים.

במטרה להעריך אם ל-NSVT במהלך מאמץ חשיבות פרוגנוסטית, החוקרים בחנו 1,380 (גיל ממוצע של 42 שנים) עם קרדיומיופתיה היפרטרופית וערכו בדיקת אקו-דופלר בשני ממדים, מבחן מאמץ וניטור הולטר.

ב-27 משתתפים תועדה הפרעת קצב חדרית בזמן מאמץ, כולל שלושה עם פרפור חדרים. בחולים אלו ההיפרטרופיה היתה בולטת יותר, בהשוואה לאלו ללא הפרעות קצב בזמן מאמץ (22.6 לעומת 19.5 מ”מ), הפרוזדור השמאלי היה גדול יותר (47.3 מ”מ לעומת 43.7 מ”מ), ושיעור הגברים היה גדול יותר. בכל המקרים, הפרעות הקצב היו אסימפטומטיות.

במהלך מעקב ממוצע של 56 חודשים, שיעור האירועים הלבביים (תמותה, הפעלת ICD או השתלה) בקרב נבדקים עם NSVT/VF עמד על 30% (שמונה מבין 27 חולים), זאת בהשוואה לשיעור של 11% (150 מבין 1353 נבדקים) בקרב אלו ללא NSVT/VF בזמן מאמץ.

בחולים עם NSVT/VF בזמן מאמץ תועדה עליה של פי 3.7 בסיכון לתמותה פתאומית או שתמותה לבבית נמנעה הודות לפעילות ICD, ובחולים עם NSVT בלבד תועדה עליה של פי 2.82 בסיכון.

במאמר מערכת שהתייחס לממצאי המחקר נכתב כי לא-ברור אם הפרעת קצב על-רקע מאמץ גופני הינה גורם סיכון חדש לתמותה לבבית פתאומית. עם זאת, המחקר הנוכחי מעביר מסר חשוב בנוגע לתשומת הלב לבדיקות אק”ג בזמן מנוחה ובזמן מאמץ. ייתכן כי הפרעות קצב חדריות הן סימן מנבא רעות בחולים עם קרדיומיופתיה היפרטרופית.

Eur Heart J 2009;30: 2558-2605

לידיעה במדסקייפ