מחקר שנערך במסגרת Surveillance Epidemiology and End Results (SEER), מצא כי כל גבר שני וכל אישה שלישית בארה”ב, יאובחנו עם סרטן, ומספר מקרי הסרטן החדשים צפוי לגדול כמעט פי שתיים עד שנת 2050. מסקנות המחקר התבססו על ניתוח הנתונים שנאספו בין השנים 1975 ו-2003.

נכון לינואר 2003, כ-10.5 מליון איש בארה”ב, אובחנו עם סרטן (מספר הכולל את אלו שאינם חולים במחלה). למעלה ממחציתם, 5.8 מליון, היו נשים.

מספר המקרים החדשים צפוי לגדול פי שתיים, מ-1.36 מליון בשנת 2000, לכמעט 3 מליון בשנת 2050, וזאת בשל הזדקנות האוכלוסיה והעליה באוכלוסית ארה”ב. עיקר העליה במספר מקרי הסרטן החדשים הינה בקבוצת גילאי 65-84 שנים, והשיא יהיה בשנת 2030, עם הזדקנות הדור המכונה Baby-Boomer.

העליה הצפויה במספר המקרים החדשים, דומה לזו הצפויה באירופה, כאשר גם שם העליה מיוחסת להזדקנות של האוכלוסיה.

במהלך התקופה שבין 1975 ו-2003, זיהו החוקרים מספר מגמות בכל הנוגע להיארעות מקרי סרטן.

בנשים, שיעורי ההיארעות המתוקננים לגיל, בכל המקומות, המשיכו לעלות משנת 1979 עד 2003, למרות ששיעור העליה ירד לאחר 1987. סרטנים במגמת עליה בנשים כוללים לוקמיה, סרטן ריאות, מלנומה, לימפומה שאינה מסוג הודג’קינס וסרטן בלוטת התריס, שהחל לעלות בצורה חדה בתחילת שנות השמונים. ראוי לציין את העליה במקרי סרטן בלוטת התריס בנשים, שכן שיעורי ההיארעות גבוהים פי שניים מאלו שבגברים, וזאת חלקית בשל הופעתו לאחר אבחנת גידול ראשוני אחר.

שכיחות סרטן שחלות החלה לרדת בשנת 1985, והמשיכה במגמת הירידה עד 2003. היארעות סרטני שד התייצבה לאחרונה, עם מגמה מסוימת של ירידה בהיארעות. ברוב התקופות שיעורי ההיארעות היו יציבים יחסית בשנים האחרונות (2001-2003), עם ירידה בשיעורי ההיארעות לפני כן, משנת 1987. הסברים אפשריים לירידה זו כוללים צמצום הטיפולים ההורמונליים בנשים לאחר מנפאוזה בעקבות מחקר WHI בשנת 2002, ובדיקות ממוגרפיה תקופתיות.

בגברים שיעורי ההיארעות, המתוקננים לגיל, של סרטן, עלו בצורה דרמטית עד שנת 1992, ובשנים שלאחר מכן ירדו בצורה חדה, ומשנת 1995 השיעורים יציבים יחסית. סרטנים בעליה בגברים כוללים סרטן כליות ואגן כליה, לויקמיה ומלנומה (למרות ששיעורים אלו החלו להתייצב בשנת 2001). לעומת זאת, חלה ירידה בהיארעות סרטנים של חלל הפה, הלוע והריאות. באשר לסרטן ערמונית, נרשמה מגמה של פלוקטואציות, עם ירידה חדה בין 1992 ו-1995, ולאחריה עליה מתונה בין 1995 ו-2003.

שיעורי ההיארעות הגבוהים ביותר זוהו בשחורים, וכך גם שיעורי התמותה, הן בנשים והן בגברים. לדוגמא, שיעורי היארעות סרטן ערמונית בגברים שחורים, עמדו על 258.3 לכל 100,000 גברים, בהשוואה ל-163.4 לכל 100,000 גברים לבנים.

באופן כללי, שיעורי ההישרדות היחסיים היו נמוכים יותר בשחורים, בלא תלות באתר הסרטן או ה-Stage בעת האבחנה. ייתכן שהסיבה להבדלים הללו נובעת בחלקה מהבדל בשכיחות גורמי הסיכון, השימוש בבדיקות סקר, גישה לשירותי בריאות ו/או בשל גורמים חברתיים או דמוגרפיים.

Oncologist. 2007;12:20-37.

לידיעה במדסקייפ