רמות מטרה חדשות לשומנים, שיצאו ע”י ה- CDA (Canadian Diabetes Association) משקפות הוכחות מאוחרות יותר ממחקרים קליניים וישפיעו על שיעורי מחלה קרדיווסקולרית בחולי סוכרת.

בשינוי מפתח, ה- CDA ממליץ שחולים עם סוכרת יטופלו להשגת רמות LDL של 2 מילימול לליטר (77 מ”ג לד”ל) ומטה, ירידה מההמלצות הקודמות שעמדו על 2.5 מילימול לליטר (100 מ”ג לד”ל).

המטרות החדשות הן חלק ממערכת גדולה יותר של קווי הנחייה קליניים חדשים, הנמצאים בבדיקה ויפורסמו בשלמותם ב-2008. ה-CDA העדיף לעשות את הרביזיה של ערכי המטרה של כולסטרול לפני הרביזיה המלאה של קווי ההנחיה מ-2003, עקב ההיארעות הגדלה והולכת של סוכרת כנושא בריאות ציבורי.

מאז 2003, נערכו מספר מחקרים גדולים וחשובים, שהדגימו כי LDL הוא הכולסטרול החשוב ביותר במונחים של תועלת כוללת בהפחתת סיכון לתחלואה ותמותה ממחלה קרדיווסקולרית ע”י השגת ערכים נמוכים יותר מהערכים שנקבעו קודם לכן, שעמדו על 2.5 מילימול לליטר (100 מ”ג לד”ל) עבור LDL ויחס של כולסטרול כללי ו-HDL ((TC/HDL של 4 ומטה.

גם בחולים שהיו עם רמות כולסטרול מעט גבוהות בתחילת המחקר, מצאו החוקרים תועלת ניכרת כאשר מכוונים ל-2 מילימול לליטר בהפחתת תחלואה ותמותה קרדיווסקולרית.

מחקר ה- TNT מצא כי הן הסיכון היחסי והן הסיכון האבסולוטי  של אירועים קורונריים או צרברווסקולריים בחולים עם מחלת לב כלילית קיימת, הופחתו משמעותית ע”י מינון גבוה יותר של תרופות מפחיתות שומנים, מה שמראה כי הפחתה אגרסיבית יותר של כולסטרול מוצדקת בחולים עם מחלת לב כלילית.

נתונים אלה הם הוכחה, שעשויה להשפיע על הפחתת התחלואה והתמותה. כיום ידוע כי עד 80% מהחולים הסוכרתיים ימותו טרם זמנם בשל מחלה קרדיווסקולרית. זוהי הזדמנות להפחית את ההשפעה של התחלואה והתמותה באפידמיה הסוכרתית.

רמות המטרה החדשות של השומנים ע”י CDA הפחיתו מחשיבות היחס TC/HDL, שהומלץ ב-2003 להיות נמוך מ-4. בקווי ההנחיה הקודמים יחס TC/HDL היה אחת המטרות הראשיות. כיום, ערך המטרה לא השתנה, אך הוא ירד בחשיבותו למקום השני.

הסף להתחלת טיפול בהיפרליפידמיה השתנה גם הוא, כאשר ה-CDA מציע ש- fibrate יינתן כאשר רמת טריגליצרידים בסרום מגיעה ל- 10 מילימול לליטר (885 מ”ג לד”ל), במטרה להפחית סיכון לפנקריאטיטיס. ההנחיות הקודמות התייחסו ל-4.5 (400) כערך סף.

בנוסף, המטרות החדשות מציעות כי היפרטריגליצרידמיה בינונית, הנעה בטווח של 4.5-10 מילימול לליטר (400-885 מ”ג לד”ל), תטופל ע”י סטטין או fibrate כטיפול קו ראשון. אם המטרות אינן מושגות לאחר 4-6 חודשים, תרופה שנייה להורדת שומנים ממשפחה אחרת של תרופות תתווסף למשטר הטיפול.

רמות ה-LDL הנמוכות מפחיתות אירועים קרדיווסקולריים. אחד המחקרים הראה כי החולים קיבלו תועלת מנטילת סטטינים, ללא קשר לרמות LDL בתחילת המחקר, בכך שחוו פחות אירועים קרדווסקולריים.

לסיכום, על החולים לדבוק בטיפול להורדת שומנים במטרה לשמור על רמות LDL של 2 מילימול לליטר (77 מ”ג לד”ל) ומטה.

Can J Diabetes. 2006;30:230-240

לידיעה במדסקייפ