עישון פסיבי לאורך החיים אינו קשור בצורה משמעותית לסיכון מוגבר להתקף לב, כך עולה מהתוצאות המפתיעות של מחקר חדש. עם זאת, חשוב לזכור כי החשיפה לעישון פסיבי בקרב לא מעשנים ירדה משמעותית בשנים האחרונות, עם פחות חשיפה במקומות העבודה, במקומות ציבוריים ואף בבית. ירידה זו בחשיפה היא קרוב לוודאי הסיבה לכך שעישון פסיבי איננו גורם סיכון חשוב כפי שנתפס בעבר.

ידוע כי אם אדם מפסיק לעשן, בתלות במשך הזמן של העישון האקטיבי, הסיכון שלו למחלת לב כלילית יורד. העובדה שהסיכון הוא הפיך היא ככל הנראה הסיבה להיעדר הקשר בין עישון פסיבי והסיכון להתקף לב. מבחינת מחלת לב כלילית, המחקר העלה תוצאות חיוביות, הודות לאיסורים המוטלים על העישון בארה”ב, שכן אנשים אלה לא נחשפו בשנים האחרונות לעישון פסיבי, ולכן הסיכון המצטבר שלהם הוא אפסי.

תוצאות המחקר מפורסמות בגיליון של Archives of Internal Medicine שפורסם ב-9 לאוקטובר 2006.

סיכון הפיך הודות לאיסורי העישון בציבור?

במהלך שני העשורים האחרונים מספר מחקרים דיווחו על קשר בין מחלת לב כלילית וחשיפה לעישון פסיבי. בנוסף למחקרים אלו, תוצאות מטה-אנליזה הצביעו על כך שחשיפה לעישון פסיבי קשורה ב- 25%-30% לסיכון מוגבר למחלת לב כלילית בקרב אנשים שלא עישנו מעולם. עם זאת, מחקרים קודמים התקשו להעריך את כמות החשיפה, והסתמכו על אמצעי מדידה חסרי תוקף כמו מצב העישון של בן הזוג או רמות cotinine, מטבוליט של ניקוטין עם זמן מחצית חיים קצר יחסית.

במחקר זה, שהוא העדכני ביותר, ביקשו החוקרים להעריך חשיפה לעישון פסיבי ממקורות שונים לאורך החיים, מה שאיפשר לחוקרים לבחון את הקשר בין חשיפה מצטברת לעישון פסיבי והסיכון להתקף לב בקרב לא מעשנים. המחקר השתמש בנתונים של תושבי ניו יורק בגילאי 35-70. 1541 לא מעשנים, כאשר 284 מתוכם שוחררו בחיים לאחר התקף לב ו- 1257 ששימשו כביקורת. איסוף המידע נעשה בשנים 1995-2001; משתתפי המחקר התבקשו לדווח על החשיפה שלהם לעישון פסיבי בבית, בעבודה ובמקומות ציבוריים מהילדות ועד גילם הנוכחי.

לאחר ניתוח סטטיסטי, לא נמצא קשר משמעותי בין חשיפה לעישון פסיבי והסיכון להתקף לב, על אף שהייתה נטייה קלה לכיוון סיכון מוגבר (יחס הסיכויים היה 1.19; רווח בר סמך 95% 0.78-1.82). בנוסף, חשפו הנתונים עדות לירידה בשכיחות החשיפה לעישון פסיבי עבור גברים ונשים כאחד בכל שלוש המסגרות, עם ירידה משמעותית ביותר בחשיפה בעבודה ובבית.

הממצאים עשויים להיות מפתיעים כאשר מצפים שהחשיפה לעישון פסיבי תהיה קשורה למחלה כלילית, בעיקר לאור מחקרים קודמים שהראו קשר חזק בין חשיפה וסיכון למחלה כלילית. מספר מחקרים הראו כי חשיפה לעישון פסיבי קשורה בסיכון גבוה ב- 40% למחלת לב כלילית, מספר שלדעת החוקרים גבוה מידי. במחקר הנוכחי נמצא יחס סיכויים של 1.19, וסיכון מוגבר זה היה אף גבוה יותר בגברים, על אף שלא היה משמעותי.

ההסבר הסביר ביותר לממצאים, הוא ככל הנראה הירידה בחשיפה לעישון פסיבי בארה”ב, מה שנובע מהירידה בשיעור המעשנים וכן מהאיסור לעשן בעבודה ובמקומות ציבוריים שונים. אם ישנם פחות אנשים שהם מעשנים אקטיביים, קיים, כמובן, סיכוי נמוך יותר להיחשף לעישון. רוב האנשים לא נחשפו לעישון פסיבי בעשור האחרון, על-פי נתונים לאומיים, ואם ישנה פחות חשיפה, זה הגיוני שלא נמצא קשר בין עישון פסיבי וסיכון מוגבר למחלה כלילית.

יש לערוך מחקרים נוספים להערכת השפעות החשיפה לעישון פסיבי והסיכון למחלת לב כלילית במדינות כמו יוון ואף בריטניה, בהן השימוש בטבק עדיין גבוה והחשיפה לעישון פסיבי היא גדולה יותר ביחס לארה”ב.

השפעות קצרות טווח של איסורי העישון באיטליה

בינואר 2005, הלכה איטליה בעקבות מספר מדינות אירופאיות ואסרה את העישון בכל המקומות הציבוריים הסגורים כמו בתי קפה, ברים, מסעדות ומועדונים. חוקרים איטלקיים השתמשו באיסור לעשן במטרה לקבוע מרישומי השחרור של בתי החולים האם החוק הלאומי הפחית את מספר האשפוזים בעקבות התקף לב.

לאחר ביצוע אנליזה של שיעורי האשפוז של התקפי לב לפני ואחרי האיסור, מצאו החוקרים כי בקרב בני 60 ומטה, מספר האשפוזים ירד משמעותית בטווח הקצר. בין פברואר ויוני 2004, בתקופה שלפני האיסור, 922 אנשים אושפזו עם התקף לב חריף. באותם חודשים שנה לאחר מכן, כאשר האיסור הוטמע, אושפזו 832 אנשים בלבד, הפחתה משמעותית של 11%. לא נצפה אפקט כלשהו בקרב בני 60 ומעלה.לדברי החוקרים שיעורי ההיארעות של התקף לב אקוטי עלו בשנים 2001-2004, מה שמוכיח כי הירידה שנצפתה לא נבעה מנטייה ארוכת טווח.

הערת המערכת: אנו מציעים למתן את שמחת המעשנים וקרוביהם על תוצאות מחקר זה… הממצאים כאן מנוגדים לתוצאות מחקרים קודמים. הנה שניים אחרונים המציגים תמונה שונה לחלוטין:

עישון פסיבי הורג (גם…) נשים סיניות שאינן מעשנות (BMJ)

כל דרכי השימוש בטבק (כולל עישון פסיבי) מגבירים את הסיכון להתקף לב (Lancet)

לידיעה במדסקייפ