הקשר בין סיכון לשבץ וחשיפה קצרה לזיהום אויר בריכוז גבוה (Occup Environ Med)

הסיכון לתמותה בעקבות שבץ המורגי קשור בחשיפה לריכוז גבוה של חלקיקים כשעתיים לפני התמותה. מאחר שנראה כי הסיכון אינו תלוי ברמות החלקיקים במהלך 24 שעות, החוקרים טוענים כי התקנים לזיהום אויר צריכים להתבסס על נתונים כל שעה, וכן על הרמות במהלך 24 שעות.

החוקרים אספו את הנתונים מ-13 הערים הגדולות ביפן, אודות ריכוזי החלקיקים בקוטר 7 מ”מ ומעלה (PM7), טמפרטורת הסביבה, ביחד עם רכיבים אחרים של זיהום אויר, בתקופה שבין ינואר 1990 ועד דצמבר 1994. במהלך התקופה הזו, 17,354 קשישים בגיל 65 ומעלה נפטרו בעקבות שבץ המורגי, 46,370 נפטרו בעקבות שבץ איסכמי.

החוקרים מצאו קשר בין שיעור OR לתמותה משבץ איסכמי ובין טמפרטורה של מעל 30 מעלות בחודשים החמים, בהשוואה לטמפרטורה מתונה של 15-22 מעלות (OR=1.333). בניגוד לכך, הסיכון לתמותה בעקבות דימום תוך-מוחי היה גדול יותר במזג אויר קר (0-8 מעלות, OR=1.225).

עם זאת, במהלך החודשים החמים של השנה, ריכוז ממוצע של PM7 גדול מ-200 גרם למטר, העלה את הסיכון לתמותה מדימום תוך-מוחי (OR=2.397), קשר בלתי תלוי ברמה הממוצעת של ריכוז PM7 במהלך 24 שעות.

מצד שני, לא נמצא קשר בין תמותה בעקבות שבץ איסכמיובין רמות PM7 בשעה אחת. החוקרים מציעים כי ייתכן והסתירה נובעת ממרווח זמן ארוך יותר בין התחלת אירוע של שבץ איסכמי ועד התמותה, או לעובדה שחלקיקים נשאפים מעלים את לחץ הדם, גורם סיכון לדימום תוך-מוחי.

במהלך 4 השנים שהמחקר כיסה, נרשמו 443 שעות בהן ריכוז PM7 היה גבוה מהתקן המותר לשעה אחת, ו-49 מהשעות הללו (11%) היו חלק מימים בהם ריכוז PM7 ב-24 שעות היה בתוך הגבולות המותרים מבחינת התקנים. לדברי החוקרים, אם לא ניתן לבצע מדידות של זיהום האויר כל שעה, הגבלת רמות זיהום האויר במהלך 24 שעות עשויה להוות אלטרנטיבה יעילה.

Occup Environ Med 2006

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

    הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

    במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
    להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה