ממחקר חדש, שפורסם במהדורת ספטמבר של Journal of the American Society of Nephrology, עולה כי מקרואלבומינוריה הוא מרקר טוב יותר של סיקור אוכלוסייה מאשר eGFR (estimated glomerular filtration rate) או erythrocyturia על מנת לזהות נבדקים עם ירידה בתפקוד הכלייתי. המידע נותח ממחקר PREVEND (מניעה של מחלות כליה ומחלות כלי דם סופניות). מקרואלבומינוריה ו-GFR ירוד (כל אחד מהם בפני עצמו) מנבאים תופעות קרדיווסקולריות בלתי רצויות.

הדבר המדהים, שהחוקרים מצאו במחקר, הוא שבמהלך סיקור אוכלוסייה של פעם אחת ומעקב של 6 שנים, בקרב נבדקים עם תפקוד כליה ירוד, הליקוי בתפקוד הכליה לא התקדם, דבר זה מנוגד להיגיון. כשרוצים לבצע סיקור של אוכלוסייה בכדי למנוע החמרה של ESRD (end-stage renal disease), ייתכן ותפקוד הכליה אינו הפרמטר הכי טוב לסיקור.

בכל העולם מספר האנשים עם ESRD ואשר זקוקים לדיאליזה הולך ועולה, למרות שקיימות התערבויות טיפוליות יעילות, שיכולות להוריד את קצב ההידרדרות בתפקוד הכליה. הרופאים צריכים לזהות את החולים בכל שלב המוקדם של המחלה, שיכולים ליהנות מהתערבות, אך לרוע המזל יש מידע מועט על התוצאות של סיקור האוכלוסייה.

תת קבוצות של הנבדקים במחקר PREVEND

החוקרים בדקו אם 3 מרקרים קלאסיים של הסיכון הכלייתי : מקרואלבומינוריה, erythrocyturia וליקוי בתפקוד הכליה, יכולים לנבא פרוגנוזה כלייתית וקרדיווסקולרית בנבדקים במחקר PREVEND. במחקר השתתפו 6000 נבדקים בני 28 עד 75 עם ריכוזי אלבומין בשתן של מעל 10 mg/L ו-2592 נבדקים עם רמות נמוכות יותר של אלבומין בשתן.

הנבדקים במחקר PREVEND חולקו ל-3 תתי קבוצות :

1)     מקרואלבומינוריה (אלבומין בשתן ביום שהיה גבוה או שווה ל- 300 mg) 134 נבדקים.

2)      Erythrocyturia (> 250 erythrocytes/µL, ללא leukocyturia) -128 נבדקים.

3)      תפקוד כליה לקוי (ערכי GFR הנמוכים מ-5% המותאמים על פי מין וגיל) 103 נבדקים.

כל הנבדקים סוקר בנקודת ההתחלה ו-80.2% השתתפו בדיקור שני לאחר 4.2 שנים.

חלבון מבשר על תפקוד כליה רע

תפקוד הכליה הידרדר יותר בנבדקים עם מקרואלבומינוריה בהשוואה לשאר הקבוצות, אך באופן מפתיע, הוא בקושי הידרדר בקבוצה של תפקוד הכליה הלקוי. מידע מסיקור שלישי לאחר 6 שנים הראה את אותה התבנית.

שכיחות מחלה קרדיווסקולרית לעומת זאת, הייתה גבוהה בקבוצת המקרואלבומינוריה ובקבוצות תפקוד הכליה הלקוי.

בדגימה של 3432 נבדקים, שייצגו את כל האוכלוסייה הכללית, השכיחות של מקרואלבומינוריה, Erythrocyturia ו-תפקוד כליה לקוי הוערכו כ-0.6%, 1.3% ו-0.9% בהתאמה.

יש לעקוב אחר מקרואלבומינוריה

המסר העיקרי הוא שלחולה עם מקרואלבומינוריה יש סיכון גבוה להראות ירידה מואצת ב-GFR ו”להשיג” מחלה קרדיווסקולרית וכתוצאה מכך להיות זקוק לטיפול.

רוב הנבדקים, שהיו להם תוצאות חיוביות במבחן הסיקור, לא היו בעלי אב-נורמליות אלה. החוקרים מסכמים ואומרים כי למרות שהשכיחות של מקרואלבומינוריה היא נמוכה, התוצאה של ירידה בתפקוד הכליה ותחלואה ותמותה קרדיווסקולרית מצדיקה סיקור, כי נבדקים אלה עשויים להרוויח מאסטרטגיות מוקדמות המגנות על הכליה ועל הלב.

J Am Soc Nephrol. 2006;17:2582-2590

לידיעה במדסקייפ