כפי שמדווח ב-ynet , ואמצעי תקשורת אחרים, ועדת הסל החליטה להמליץ על 15 תרופות נוספות במסגרת התקציב שהועבר משנת 2007, בהיקף כספי כולל של 210 מיל’ ש”ח.

בקישור זה ניתן לעיין ברשימה שאושרה ע”י הועדה.

המימצא הבולט בהחלטת הועדה הוא שלא להכליל את הארביטוקס לחולי סרטן המעי הגס (קו טיפול שלישי), לעומת האווסטין – שהוחלט להכלילו בסל. (בתקציב של כ-80 מיל’ ש”ח, לפי הדיווח). הארביטוקס הומלץ להכלל בסל באינדיקציה חדשה שאושרה לאחרונה, לסרטן ראש צוואר.

פרופ’ שני, יו”ר הועדה הסביר את ההחלטה שלא להמליץ על הארביטוקס בכך שהאונקולוגים עצמם דירגו את הארביטוקס בעדיפות נמוכה, ו”שגם אם היה תקציב של עוד 200 מיל’ ש”ח הארביטוקס לא היה נכנס..”.

לכתבה המלאה ב-YNET

הערת עורך מדור מינהל רפואי: אין ספק שהחלטת הועדה מקוממת את קבוצת שובתי הרעב שקראו להכללת האוסטין והארביטוקס לסל הבריאות, ואשר היו למעשה הכח המניע להגדלת/הקדמת תקציב הרחבת הסל הזו. אבל, כפי שאמר יו”ר הועדה, ובצדק, אי אפשר לקבל החלטות לפי שביתות רעב. מה שמאוד מטריד אותנו בעניין זה הוא האם יש סיבה רציונלית מוגדרת לפיה ניתנה ההעדפה בנושא סרטן המעי הגס לאווסטין, בתקציב של 80 מיל’ ש”ח, ולא לארביטוקס בתקציב של פחות מחצי מכך, 31 מיל’ ש”ח בלבד. התשובה של פרופ’ שני לפיה האונקולוגים העדיפו את אווסטין ודירגו את ארביטוקס במקום נמוך אינה מקובלת מספיק. האם האונקולוגים בחנו את העלות/תועלת של שתי התרופות הללו ? האם אווסטין מספקת על כל מיליון ש”ח המושקעים בה יותר שנות חיים לחולים ? אולי כן, ואולי לא. עד שהועדה לא תגדיר קריטריונים ברורים ומדידים כמו עלות לשנת חיים, ההחלטות הללו, גם אם האונקולוגים עומדים מאחוריהן, תשארנה לא ברורות.

ע”פ ההערכה הכלכלית שנעשתה (ואף הוצגה כאן באתר (לצרכי גילוי נאות- נערכה ע”י עורך מדור מינהל רפואי) – בקישור זה) ואף הוגשה לועדת הסל, הארביטוקס באינדיקציה של סרטן המעי הגס, כקו טיפול שלישי, משיג יחס של 40,000 $ להשגת שנת חיים אחת מתואמת איכות חיים (QUALY). זה יחס הנחשב לסביר, במיוחד במחלות סרטן, ולכן ההתבטאות של פרופ’ שני לפיה “גם אם היו עוד 200 מיל’ ש”ח הארביטוקס לא היה נכנס..”, מעוררת תמיהה. הועדה אינה מפרסמת את העלות ל-QUALY של האווסטין ושאר התרופות שהחליטה כעת להכליל. לו הייתה מפרסמת, והיה מתברר שכל התרופות שנוספו כעת לסל מספקות יחס שבו העלות ל-QUALY נמוכה יותר, אזי מדובר בהחלטה קשה, בעייתית – אבל רציונלית ומושכלת. ללא קבלת מידע זה, ההחלטה אינה ברורה, ואינה מקובלת, לדעתנו.

אופן קבלת ההחלטות המתבצע ע”י הועדה, כפי שאף עלה בראיון הבלעדי שקיימנו עם פרופ’ שני לאחרונה נראה בעינינו לא תקין מספיק. התהליך דומה יותר להרכבת קואליציה לאחר בחירות: הועדה פונה למומחים שונים המייצגים תחומי רפואה שונים, מבקשת את העדפותיה, ומרכיבה את הפאזל ע”פ ההעדפות של ההתמחויות השונות, ומגבלות התקציב. לכאורה, זה נראה אולי תקין ונכון לבקש העדפות המומחים מכל תחום, אך יש רק בעייה אחת: לפי מה מגדירים האונקולוגים והרופאים מההתמחויות הנוספות את ההעדפות שלהם ? במרבית המקרים, למיטב ידיעתנו, מומחים אלה אף לא ראו הערכה כלכלית/רפואית הנוגעת לתרופות/טכנולוגיות המועמדות לסל בשטח שלהם. ההעדפה שלהם היא רפואית/מקצועית נטו, וגם אם היא חפה מכל שיקולים זרים (למרות שפרשת ד”ר פיגר העלתה סימני שאלה על כך..), לא ייתכן שתהליך שבעצם הגדרתו אמור למעשה לבצע אופטימיזציה במובן של השגת מקסימום שנות חיים (מתואמות איכות חיים) בתקציב נתון, מתבצע בסופו של דבר ללא כל מבחן כלכלי/רפואי, ובכך גורם לאי השגת המטרה המוגדרת.