האם לאפשר לחולים לקיים בין כתלי בית החולים טקסים המתבססים על אמונתם האישית ?

כיצד ינהג רופא המתבקש להעניק טיפולים, שמקורם באמונה או דת, העומדים בסתירה לעמדתו המקצועית ?

כיצד ינהג מנהל יחידה לטיפול נמרץ כשהוא נדרש להתיר לבצע טקס עריפת ראשן של שבע יונים במטרה להציל חולה אנוש הנמצא בטיפולו? בנייר עמדה המתפרסם בגיליון החדש של מגזין “זמן הרפואה”, מנסים פרופ’ אבינועם רכס, וחברי הלשכה לאתיקה בהסתדרות הרפואית בישראל, להתוות היכן עובר הגבול בין הרפואה הקונבנציונלית לאמונה וכיצד להכריע במצבים ש”אוטונומיית החולה” מתנגשת ב”אוטונומיית הרופא”.

במאמרו “בין אמונה ורפואה”, המתפרסם במגזין “זמן הרפואה” מספר פרופ’ רכס, מניסיונו האישי,  כי על פי האמונה העממית, טקס עריפת ראשן של 7 יונים הוא “טיפול בדוק” נגד צהבת קשה.

במאמרו מסביר פרופ’ רכס: יכולתה של הרפואה לעזור ולרפא אינה מובטחת בכל מקרה ומקרה. הרופאים מודעים היטב למגבלה זו, אך הקהל הרחב אינו מוכן, ברובו, לקבל מציאות זו. לפיכך, שכיח למצוא, במיוחד במצבים בהם נשקפת סכנה לחיי החולה, כי מטופלים וקרוביהם פונים אל מחוץ למערכת הרפואה על מנת לקבל סיוע ועזרה. כך עלול הרופא למצוא את עצמו מול עצות והוראות של איש דת או מול אמונות עממיות המנוגדות לידע המקצועי שלו או להשקפת עולמו. “חוק זכויות החולה” ועקרון “אוטונומיית החולה על גופו” מקנים לו את החופש לבחור בטיפול מתוך האפשרויות העומדות בפניו – הן בגבולות הרפואה המסורתית והן מחוץ לה.  בחירה זו עלולה להתנגש, לעיתים, בעקרון “האוטונומיה של הרופא”, אף שזו לא הוגדרה מעולם בחוק. “אוטונומיית הרופא”, לדעת חברי הלשכה לאתיקה, כוללת בין היתר את השקפת עולמו, את אמונתו האישית ואת עמדותיו המקצועיות.

בין הכללים המופיעים בנייר העמדה:

• עקרון “אוטונומיית החולה על גופו” מאפשר לחולה לקבוע את טיב הטיפול הניתן לו.


• יש וחולים, הנמצאים במערכת רפואית, מעדיפים קבלת טיפולים שבהם שולט מרכיב של האמונה או הדת.


• אמונה ודת משמשות מקור כוח ותקווה לחולה המאמין, ומכאן חשיבותן הסובייקטיבית להחלמתו של החולה.


• רופא יאפשר לחולה לקבל שירותי אמונה או דת, אך אין הוא נדרש לתת אותם בעצמו.


• ייתכנו מצבים, בהם טיפולים אשר מקורם באמונה או דת עומדים בסתירה לעמדתו המקצועית של הרופא המטפל בפרט ובסתירה לידע הרפואי בכלל.


• אין לכפות על רופא מתן טיפול כלשהו העומד בניגוד לשיפוט דעתו המקצועי או בניגוד למצפונו.


• עם זאת, יכבד הרופא את רצונו של החולה לכל טיפול כזה, כל עוד אין בקבלת בקשתו כדי לגרום נזק מיידי לבריאותו של החולה, סכנה לבריאות החולים האחרים או לצוות הרפואי וכל עוד אין הטיפול בא על חשבון במשאבים הרפואיים הנדרשים לחולים האחרים.


• ככל הניתן, עדיף לשלב סעד רוחני ואמונתי בו-בזמן, ובנוסף, לטיפול הרפואי השגרתי מבלי להביא להתנגשות בין השניים.