ממטה אנליזה חדשה עולה כי Celecoxib (Celebrex), מעכב COX-2, מעלה מעט ל”ד, אך נראה שהאפקט אינו בולט כמו עליית ל”ד בעקבות טיפול ב-NSAID (Non-Steroidal Anti-Inflammatory Drugs) דוגמאת Ibuprofen או Naproxen.

לדברי החוקרים, יתר ל”ד היה שכיח יותר במטופלי Celecoxib, לעומת אלו שקיבלו פלסבו, שלא העלה כלל את לחץ הדם. אבל, במחקרים קודמים שהשוו Celecoxib עם NSAID לא-סלקטיביים מצאו כי NSAID אחרים הביאו לעליה משמעותית יותר בלחץ הדם.

תרופות לעיכוב COX-2 גרמו לסערה מאז שויוקס (Rofecoxib), הנמנית על משפחת תרופות זו, הוסרה מהמדפים בספטמבר 2004 בעקבות סיכון מוגבר להתקפי לב במטופלים שנטלו את התרופה יום-יום במשך למעלה מ-18 חודשים. מאוחר יותר, תרופה נוספת מהמשפחה, Valdecoxib (Bextra), הוסרה מהמדפים לאחר ש-FDA מצא שהסיכונים ללב, קיבה ועור, עלו על היתרונות.

כתוצאה מכך נותר Celecoxib כמעכב COX-2 היחיד בשוק. אך אפילו הוא זכה לאזהרות חדשות רבות מטעם FDA שהתריע בפני רופאים ומטופלים באשר להגברת הסיכון להתקפי לב ושבץ בעקבות הטיפול.

בינתיים, מחקרים אחרים מצאו כי NSAID לא-סלקטיביים גם עשויים להעלות את הסיכון להתקף לב בחולי ארתריטיס. לכן, ההמלצה לרופאים היתה לשקול בכל מקרה את הסיכונים האינדיבידואלים בבחירת משכך כאבים.

במטה אנליזה נכללו 41 מחקרים שהשוו בין Celecoxib, NSAID אחרים ופלסבו לבעיות שונות החל מאוסטוארתריטיס ועד מחלת אלצהיימר.

24,933 משתתפים טופלו ב- Celecoxib במינונים שבין 50 ועד 800 מ”ג ליום, 13,990 טופלו ב-NSAID מסוג Naproxen, Diclofenac, Ibuprofen, Ketoprofen, או Loxoprofen, ו-4057 טופלו בפלסבו.

במחקרים שהשוו Celecoxib לפלסבו, 1.1% ממטופלי Celecoxib פיתחו יל”ד או החמרת יל”ד בהשוואה ל-0.7% ממטופלי פלסבו (P=0.023). כמו כן, 0.2% ממטופלי Celecoxib פיתחו אי-ספיקת לב לעומת פחות מ-0.1% ממטופלי פלסבו (P=0.046). גם בצקת היתה שכיחה יותר בקרב מטופלי Celecoxib עם שכיחות של 2% לעומת 0.9% בקרב מטופלי פלסבו (P<0.001).

אולם, במחקרים שהשוו Celecoxib ל-NSAID אחרים, רק 1.5% ממטופלי Celecoxib פיתחו יל”ד או החמרה של יל”ד, לעומת 2% ממטופלי NSAID (P=0.002). הסיכון לאי-ספיקת לב עמד על 0.1% בקרב מטופלי Celecoxib, לעומת 0.2% ממטופלי NSAID, הבדל לא-משמעותי (P=0.056). כמו כן, בצקת היתה בולטת יותר בקרב מטופלי NSAID 3% לעומת 2.4% בקרב מטופלי Celecoxib (P=0.001).

החוקרים טענו שניתוח הנתונים מצא כי מינון Celecoxib לא השפיע על התוצאות, בעוד ש- Celecoxib בכל מינון הראה שיעורים גבוהים יתר של ל”ד גבוה, לעומת פלסבו, הוא עדיין היה נמוך מאוד.

באשר לשאלה כיצד התרופות מביאות לעליית לחץ הדם, החוקרים טוענים כי במתן NSAID או מעכב COX-2 יש חסימה של הפרשת מים ומלחים במהלך היומיים הראשונים פחות או יותר, דבר שיכול להביא לעלייה בל”ד והתפתחות בצקת.

בהתייחסות למחקר נאמר כי הוא מספק מידע חדש לרופאים, אותו עליהם לשתף עם המטופלים ולשקול את היתרונות מול הסיכונים של משככי כאבים נפוצים. עד למחקר זה לא היו נתונים בקנה מידה כזה. עם זאת, טרם בוצע ניתוח נתונים לבדיקת מספר המטופלים בתרופות נגד יל”ד, וכיצד התרופות השפיעו בקבוצה זו לעומת אלו שלא קיבלו טיפול ליל”ד.

חולים הסובלים מראש מיל”ד איבדו את איזון לחץ הדם בזמן הטיפול התרופתי, ואילו משתתפים עם רמות ל”ד תקינות עשויים לפתח יל”ד עם הזמן. לטיפול נגד יל”ד עשוי להיות אפקט מגן המשפיע על התוצאות. העובדה שכעת יש נתונים בקנה מידה כה גדול תאפשר לבחון סוגיה זו.

ASH 21st Annual Scientific Meeting: Abstract 54. Presented May 18, 2006.

לידיעה במדסקייפ