חוקרים קנדיים מדווחים כי כניסה לשגרה של פעילות גופנית, אפילו בשלב מאוחר בחיים, מפחית את שיעור התפתחותם של גורמי סיכון מטבוליים למחלה קרדיווסקולרית.
החוקר הראשי, ד”ר Petrella, מסביר בראיון כי הצעד הבא יהיה ליישם את הממצאים בקרב קהילות אוכלוסיה נרחבות יותר.
בעיקר בדקו החוקרים את השפעותיו של אימון גופני קבוע על התפתחותם של מרקרים מטבוליים המעידים על מחלה קרדיווסקולרית. במחקר השתתפו שתי קבוצות של נבדקים מבוגרים בריאים בגילאי 55-75 שנים.
קבוצה אחת החלה בפעילות גופנית קבועה ומפוקחת והקבוצה השניה שימשה קבוצת ביקורת. רמות הכושר הגופני בתחילת המחקר נמצאו דומות בשתי הקבוצות.
כעבור 10 שנים, נמצאו בידי החוקרים נתונים מלאים אודות 161 נבדקים מהקבוצה הראשונה ואודות 136 נבדקים מהקבוצה השניה. פרישה מהמחקר התרחשה בעיקר בשל כשלון לדבוק בתוכנית האימונים בקבוצת המחקר ובשל בריאות גופנית ירודה בקבוצת הביקורת.
בנבדקים בקבוצת הביקורת נמצאה עליה גבוהה יותר באופן מובהק באי-התקינויות המטבוליות, בהשוואה לנבדקים שביצעו פעילות גופנית. בנבדקים שביצעו פעילות גופנית נמצאה עליה בשיעור של 3.5% ברמות הכושר הגופני לעומת ירידה בשיעור של 13.8% שנמצאה בקבוצת נבדקי הביקורת.
בקרב נבדקי הביקורת נמצאה גם סבירות גבוהה יותר לקבלת תוצאה חיובית בבדיקת א.ק.ג. במאמץ או בבדיקת הסימפטומים (32%) לעומת הנבדקים שביצעו פעילות גופנית (10%). בקרב נבדקי קבוצת הביקורת נמצאו גם יותר מקרי קו-מורבידיות.
בסך-הכל, ב-11% מהנבדקים שביצעו פעילות גופנית וב-28% מנבדקי קבוצת הביקורת התפתח הסינדרום המטבולי בתוך 10 שנים. בקבוצת הפעילות הגופנית, נמצא מספר קטן באופן מובהק סטטיסטית של של מרקרים מטבוליים בקרב הנבדקים שרמת הכושר הגופני שלהם עלתה מרמה נמוכה לרמה בינונית עד גבוהה, בהשוואה לנבדקים שרמת הכושר הגופנית שלהם נותרה נמוכה או פחתה.
החוקר הראשי מסכם לאור הממצאים כי הפתרון המתאים ביותר הוא שמרפאות הרפואה הכללית, הבאות במגע עם אוכלוסיות המצויות בסיכון למחלה קרדיווסקולרית, יקחו חלק בתהליך התערבות כזה באורח חיי החולים.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!