הטיפול המקובל באוטם חד בשריר הלב עם הרמות ST הוא מתן תכשירים טרומבוליטים לשם המסת הפיברין.
אולם קריש הדם התוך כלילי מכיל גם אגרגאטים של טסיות (טרומבוציטים).
מתן תכשירם המעכבים את קולטני הטסיות עשוי לשפר את יעילות ומהירות הרפרפוזיה. בעבר הראו שמתן אלטפלאז (tPA) במינון מלא בשילוב עם אפטיפיבטיד (אינטגרילין) גרם להשגת TIMI Flow III ב66% מהחולים לעומת רק ב39% באמצעות טיפול באלטפלאז בלבד.
מטרת המחקר היתה לבדוק האם שילוב של סטרפטוקינאז במינון מלא, אספירין ואינטגרילין במינונים עולים ישפר את הזילוח הכלילי (TIMI Flow) לעומת השילוב המקובל של סטרפטוקינאז, אספירין והפרין.
המחקר כלל 181 חולים מעל גיל 18 שנים עם כאב בחזה והרמות ST תוך 6 שעות מתחילת הסימפטומים.
כל החולים קיבלו אספירין 250 עד 500 מ"ג, 1.5 מליון יחידות סטרפטוקינאז תוך 60 דקות. החולים עברו רנדומיזציה לקבוצה אחת של פלצבו (62 חולים) ו3 קבוצות של אינטגרילין.
בשלשת קבוצות האינטגרילין ניתן בולוס של 180 מיקרוגרם לק"ג משקל ואח"כ מינון עולה של אינטגרילין בערוי מתמשך למשך 72 שעות ( 0.785, 1.33, ו2.0 מיקרוגרם לק"ג לדקה (44, 45 ו30 חולים בהתאמה).
הפרין לא ניתן במחקר הנוכחי.היה צורך להפסיק את ערוי האינטגרילין (או פלצבו) עקב דימום או ירידת המוגלובין ללא עדות לדימום או סיבות אחרות ב15% המחולים בקבוצת הפלצבו לעומת 21% , 18% ו20% מקבוצות האינטגרילין.
דימומים מאז'ורים נצפו ב0% מקבוצת הפלצבו וב 7%, 18%, וב17% מהחולים בקבוצות האינטגרילין, בעוד שדימומים מינוריים נצפו ב5% מקבוצת הבקרה וב 16%, 29% וב 37% מהחולים בקבוצות האינטגרילין.
אף חולה מקבוצת הביקורת נזקק לערוי דם בעוד ש 11%, 11% ו17% מהחולים בקבוצות האנטגרילין נזקקו למתן דם.
TIMI flow III ב90 דקות נצפה ב31% בחולי קבוצת הביקורת לעומת 46%, 42% ו 45% בחולים בקבוצות האינטגרילין (p=0.07 מובהקות ) .
TIMI flow II-III נצפה ב61% מקבוצת הפלצבו לעומת 78%, 74% ו83% בחולים שקבלו אינטגרילין (p=0.02 מובהקות).
חסימה חוזרת של העורק (reocclusion) נצפתה ב 2 ו 3 חולים בקבוצות ה 1.33 ו 2.0 אינטגרילין, אך לא בקבוצת הפלצבו או המינון הנמוך של האינטגרילין.
ביום השביעי לא היה הבדל בזרימת ה TIMI בין הקבוצות). לא היה הבדל בין הקבוצות במקטע הפליטה של חדר שמאל.
מבחינת שיעור החולים שהשיגו רזולוציה מלאה של הרמות מקטעי הST , לא היה הבדל בין הקבוצות השונות במחקר.
כמו כן, לא היה הבדל בין הקבוצות בשיעורי תמותה, אוטם חוזר והצורך בהתערבות פולשנית דחופה.

לסיכום, שילוב של מינון מלא של סטרפטוקינאז עם מינונים שונים של אינטגרילין הגביר את שיעורי הרפרפוזיה המלאה ב 90 דקות לאחר התחלת הטיפול, אולם היה כרוך בהגברה ניכרת של הסיכון לדמומים. יש צורך במחקרים נוספים לבדוק את יעילות ובטיחות השילובים של מינונים שונים של תכשירים טרומבוליטים עם תכשירים נוגדי פעילות הטסיות.

E. Ronner, H.A.M. van Kesteren, P. Zijnen, E. Altmann, P. G. Molhoek, L.R. van der Wieken, C.A. Cuffie-Jackson, K.L. Neuhaus, M.L. Simoons.
Safety and efficacy of eptifibatide vs placebo in patients receiving thrombolytic therapy with streptokinase for acute myocardial infarction. A phase II dose escalation, randomized, double-blind study. Eur Heart J 2000;21:1530-1536.

למאמר המלא באנגלית – יש צורך במנוי ל"אידאל"

לתקציר בפב-מד באנגלית