החודש למדנו על עלייה בהיארעות מקרים של רככת באירופה וכן באוסטרליה. אחד הסימנים הקליניים שהסב את תשומת הלב לאבחנה זו הייתה התופעה של ,bow legs רגליים עיקלות. המונח “עיקל” מופיע כבד בתלמוד. עיקל בבעל חיים, אומר התלמוד, מצב בו הקרסוליים נוגעות זו בזו, ואילו הברכיים מרוחקות זו מזו. מובן המלה מתבהר במיוחד מדברי המשורר שלונסקי הכותב “הוא היה רחב חזה ועיקל רגליים, כדרך הפרשים”, ואנחנו רואים בעיני דמיוננו את האיש, נמוך קומה ושתי רגליו כמו סוגריים. לא בכדי הגרמנים קוראים רגליים אלה, רגלי O. ברככת ייתכן מצב בו הברכיים פונות פנימה, מצב של .genu varum
מצב זה מוגדר בעברית “ברך עקולה”.
השורש ע’ק’ל משמעו לעקם, ודרך מעוקלת הרי היא דרך לא ישרה.
סימן אחר לרככת הוא ההתעבות בחיבור בין עצם החזה לבין הצלעות עיבוי של ה costochondral junction. באנגלית עיבוי זה מכונה rickety rosary ובעברית מחרוזת רככתית. מדוע מחרוזת ? כי יש מספר צלעות בכל צד, וכאשר ילד לוקה ברככת, לכל צלע יש התעבות – ולכולם ביחד דמוי מחרוזת. ודרך אגב, מה הקשר בין חרוז למחרוזת? המחרוזת עוזר למתפלל לספור היכן הוא עומד בתפילתו. המוסלמים, כאשר מסיימים קטע של תפילה עוברים מחרוז לחרוז במחרוזת שהגברים מחזיקים ביד, כדי לסמן היכן הם עומדים. הרגל זה שימושי במיוחד כאשר אומרים את אותה התפילה יותר מפעם אחת. גם אצלנו יש תופעה דומה, לדוגמא הפרק מספר תהילים שנאמר לפני תקיעת השופר, אותו אומרים שבע פעמים.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!