מוות פתאומי כתוצאה ממחלת לב מהווה נטל משמעותי על בריאות הציבור בעולם המערבי. השפעתו מודגשת עוד יותר בשל העובדה שמוות פתאומי הוא לעיתים התסמין הראשון של מחלת לב. לכן, זיהוי אנשים בריאים לכאורה הנמצאים בסיכון מוגבר למוות פתאומי הוא אתגר חשוב.

בשני העשורים האחרונים הצטברו עדויות קליניות ומחקריות על הקשר ההדוק בין הפרעות במערכת העצבים האוטונומית ומוות מאוטם בשריר הלב, הן פתאומי ולא-פתאומי. חוסר איזון אוטונומי, כלומר ירידה יחסית או אבסולוטית בפעילות הואגלית (vagal) או עלייה בפעילות הסימפתטית, נמצאה קשורה לסיכון מוגבר למוות מסיבות קרדיאליות.

מספר מחקרים מצאו קשר בין סמנים של הפעילות או התגובה הוגאלית לסיכון מוגבר לתמותה, אך מחקרים אלו התמקדו במטופלים עם מחלת לב ידועה. מחקר זה בוחן את ההשערה כי הפרעות בבקרת קצב הלב בזמן מאמץ, במטופלים בריאים לכאורה, עשויה להקדים תסמינים קליניים ותאפשר זיהוי מוקדם של אותם אנשים הנמצאים בסיכון מוגבר למוות פתאומי.

קרוב ל-6,000 גברים אסימפטומטיים, ללא עדות קלינית למחלה קרדיו-וסקולרית, בגילאים 42 עד 53 נכללו במחקר. הנבדקים עברו בדיקות מאמץ מדורגות כמקובל. החוקרים בחנו את קצב הלב במנוחה, העליה בקצב הלב ממנוחה עד למאמץ מקסימלי והירידה בקצב הלב משיא המאמץ עד דקה לאחר הפסקת המאמץ.

במהלך 23 שנות המעקב 81 מטופלים מתו בפתאומיות. הסיכון למוות פתאומי מאוטם בשריר הלב היה מוגבר בנבדקים עם קצב לב במנוחה מעל 75 פעימות לדקה, בנבדקים עם עליה בקצב הלב בזמן מאמץ של פחות מ-89 פעימות בדקה ובנבדקים עם ירידה בקצב הלב של פחות מ-25 פעימות לדקה לאחר סיום המאמץ. גם לאחר תיקון להטיות אפשריות, גורמים אלו נותרו בעלי קשר חזק לעלייה בסיכון למוות פתאומי.

לסיכום, פרופיל קצב הלב בזמן בדיקת מאמץ הוא כלי יעיל לניבוי לסיכון למוות פתאומי בגברים אסימפטומטיים.

הערת המערכת:

בדיקת אקג במאמץ היא כיום חובה לכל מי שעוסק בספורט תחרותי. גם במכוני כושר נהוג לחייב משתתפים לעבור בדיקת מאמץ. לאור המימצאים במחקר זה עולה השאלה אם אין מקום לעשות נסיון להרחיב את ביצוע בדיקות המאמץ לאוכלוסיה רחבה יותר , לא סימפומטית, על בסיס סקר תקופתי קבוע, כדי ולזהות אנשים בסיכון מוגבר לתמותה מאוטם שריר הלב בדרך קלה ופשוטה יחסית.

למאמר

Heart-Rate Profile during Exercise as a Predictor of Sudden Death Xavier Jouven, , NEJM, Volume 352:1951-1958