במאמר שפורסם בכתב העת Journal of Diabetes and Its Complications מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי טיפול תרופתי לאיזון משק הסוכר באמצעות תרופות ממשפחת מעכבי DPP-4, מעכבי SGLT-2, או אגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 אינו מלווה בסיכון מוגבר להתפתחות בצקת מקולארית משנית לסוכרת באלו עם רטינופתיה סוכרתית.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אין עדויות רבות אודות הסיכון להופעת בצקת מקולארית סוכרתית בעקבות טיפול בתרופות שונות לאיזון רמות הסוכר בדם בחולים עם סוכרת מסוג 2. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לקבוע את הקשר בין טיפול במעכבי DPP-4, מעכבי SGLT-2 ואגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 ובין הופעת בצקת מקולארית סוכרתית.
ניתוח סטטיסטי שכלל תקנון לגיל בעת אבחנת רטינופתיה סוכרתית, חומרת רטינופתיה סוכרתית (רטינופתיה פרוליפרטיבית או לא-פרוליפרטיבית), ממוצע משוקלל של ריכוז המוגלובין מסוכרר לאורך זמן, מין ומוצא אתני/גזע שימש להערכת הסיכון להתפתחות בצקת מקולארית סוכרתית על-רקע הטיפות באחת משלוש משפחות התרופות.
מהנתונים עלה כי יחס הסיכון להתפתחות בצקת מקולארית סוכרתית לאחר אבחנת רטינופתיה סוכרתית עמד על 1.20 (רווח בר-סמך 95% של 0.75-1.99) עם טיפול במעכבי DPP-4, עם יחס סיכון של 0.93 (רווח בר-סמך 95% של 0.54-1.61) עם טיפול באגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 ויחס סיכון של 0.82 (רווח בר-סמך 95% של 0.20-3.34) עם טיפול במעכבי SGLT-2. עוד מדווחים החוקרים כי יחס הסיכון עמד על 1.1 (רווח ר-סמך 95% של 0.75-1.59) עם טיפול בכל אחת מהתרופות ועל 1.1 (רווח בר-סמך 95% של 0.62-2.09) עם כל שילוב תרופתי.
החוקרים מסכמים וכותבים כי לא זוהה קשר בין טיפול במעכבי DPP-4, מעכבי SGLT-2, או אגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 ובין סיכון מוגבר להתפתחות בצקת מקולארית סוכרתית בחולים עם רטינופתיה סוכרתית.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!