אמש  פורסם  דו”ח אפידמיולוגי נכון ל-26/4 המתמקד בבדיקות  לאיבחון קורונה עם דגש על בדיקות ההחלמה .

כצפוי, בהתאם למהלך הפנדמיה בישראל, עלה מספר הבדיקות המיועדות לצורך אימות סטטוס ההחלמה.

בעוד שמספר הבדיקות הכללי עלה באופן לינארי, מספר בדיקות ההחלמה עלה באופן מעריכי(לוגריתמי). בטווח של 8 שבועות עלה אחוז בדיקות ההחלמה מסך הבדיקות כמעט פי 7 והגיע לכ – 16.3% .

בדיקות הקורונה הן משאב לאומי, ולכן יש להבטיח כי השימוש בהן יהיה המיטבי מבחינת עלות-תועלת. ניצול מיטבי של בדיקות יוגדר כטוב יותר ככל שממוצע מספר הבדיקות לאדם יתקרב לערך של 3(בדיקה אחת של אבחון חיובי ו – 2 בדיקות שליליות עוקבות לצורך קביעת החלמה). בפועל, נמצא כי לכ – 44% מהחולים בוצעו 4 בדיקות ויותר( 3 בדיקות החלמה לפחות).

משך הזמן שבו מחצית מהחולים יציגו תוצאה שלילית ראשונה עומד על 13 יום, ותוצאה שלילית שנייה עומד על 18 יום. בהינתן מדיניות של הגדרת מחלים על פי פרק הזמן שחלף מאז אבחונו וללא בדיקות מעבדה, נמצא כי אפילו לאחר 21 יום ממועד האבחון, כ – 21.5% מהחולים יסווגו כמחלימים על אף שבפועל הם עדיין חיוביים לנגיף.

בניתוח על פי קבוצת גיל ומין, נמצא כי משך ההחלמה דומה בכל קבוצות הגיל, ולא נבדל בין

גברים לנשים.

יש להמתין 11 יום לפחות בין בדיקת האבחון לבין בדיקת ההחלמה הראשונה בכדי לקבל 50% סיכוי לפחות לתוצאה שלילית. יש להמתין 4 ימים נוספים לפחות בין הבדיקה השלילית הראשונה לבין בדיקת ההחלמה העוקבת בכדי לקבל 50% סיכוי לפחות לתוצאה שלילית שנייה ברצף.

נמצא כי הגדרה של החלמה על פי משך הזמן שחלף מהאבחון, וללא בדיקות אימות מעבדתיות, תוכל להיקבע רק לאחר 30 יום ומעלה ממועד האבחון(אחוזון 99 ).

 בטרם חלפו 30 יום ממועד האבחון, אדם עלול להיות מוגדר כמחלים על אף שתוצאת המעבדה שלו עדיין חיובית.

מכלול הנתונים המוצגים בדו”ח זה תומכים בהארכת משך ההמתנה שבין האבחון לבין ביצוע בדיקת ההחלמה הראשונה, וכן בהארכת משך הזמן שבין ביצוע בדיקת ההחלמה הראשונה לבין השנייה. הגדלת פרקי הזמן שבין האבחון לבין בדיקת ההחלמה הראשונה ולבין בדיקת ההחלמה השנייה תביא לשימוש מושכל יותר במשאב הלאומי של הבדיקות.

לדו”ח האפידמיולוגי נכון ל-26/4

הערת המערכת:  יש להעיר שהארכת משך הזמן תגדיל מן הסתם את מספר ימי הבידוד והיכולת של נבדקים אלה לחזור לפעילות ועבודה. בשל הפערים העצומים בחומרת המחלה בין אנשים צעירים ללא תחלואת רקע לבין אנשים הנמצאים בקבוצת סיכון, ייתכן שיהיה זה נכון לשקול מדיניות שונה לגבי משך הזמן, במיוחד במקרים שבהם המחלימים (בפועל או לכאורה) לא מפגינים סימפטומים כלשהם.