במאמר שפורסם במהלך חודש ספטמבר בכתב העת The Lancet Respiratory Medicine מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי במרבית הילדים הקטנים עם צפצופים לא צפויה תועלת לטיפול ב- Montelukast(סינגוליר). עם זאת, בילדים עם גנוטיפ 5/5 ALOX5 תתכן תגובה לטיפול בגישה זו.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אירועי צפצופים בילדים לפני גיל בית-ספר הינה תופעה נפוצה. מרבית המקרים נובעים מזיהומים נגיפיים, וכיום אין טיפולים יעילים למניעת אירועים אלו. במסגרת המחקר הנוכחי הם ביקשו לבחון אם טיפול ב- Montelukast הניתן ע”י ההורים עם הסימן הראשון לאירוע צפצופים יביא למניעת אירוע חמור.
מחקר WAIT הינו מחקר אקראי-מבוקר שנערך במשך כשנתיים ב-62 מרכזים רפואיים באנגליה וסקוטלנד. ילדים בגילאי 10 חודשים עד 5 שנים, עם שני אירועי צפצופים ומעלה, חולקו לטיפול לסירוגין ב- Montelukast (669 ילדים) או פלסבו (677 ילדים), שניתן ע”י ההורים בכל אירוע צפצופים במהלך 12 חודשים.
ההורים השלימו שאלונים בנוגע לאירועי צפצופים קודמים, הטיפול הנוכחי וגורמי סיכון, והם קיבלו המלצה להתחיל את הטיפול התרופתי בתחילת כל זיהום נגיפי או אירוע צפצופים, להמשיך את כל יתר הטיפולים שניתנו (כולל משאף קורטיקוסטרואידים), ולהקפיד על מילוי יומן תסמינים, טיפול תרופתי, אירועים חריגים וביקורים רפואיים. כל חודשיים נערכו סקרים טלפוניים עם ההורים.
בנוסף, החוקרים השלימו בדיקות רוק מכל ילד, ובחנו את הגנוטיפ בכל מקרה להערכת פולימורפיזם באזור ALOX5, עם חלוקת הילדים לאלו עם גנוטיפ 5/5 או 5/x+x/x.
מהתוצאות עולה כי אין הבדל בין קבוצת ההתערבות וקבוצת הפלסבו במספר הביקורים הרפואיים הלא-מתוכננים בשל אירועי צפצופים. עם זאת, בילדים שטופלו ב- Montelukast עם גנוטיפ 5/5 תועדו פחות ביקורים לא-מתוכננים בשל אירועי צפצופים (2.0 לעומת 2.4, p=0.01), בעוד שבאלו עם גנוטיפ 5/x+x/x לא תועד הבדל משמעותי (2.0 לעומת 2.0, P=0.79).
בסיכומו של דבר, הצורך בטיפול הצלה פומי בסטרואידים ירד בקבוצת המטופלים ב- Montelukast ובקבוצת הפלסבו (p=0.03); והזמן עד לאשפוז ראשון היה ארוך יותר בקבוצת ההתערבות, בהשוואה לקבוצת הביקורת (p=0.04).
האירוע החריג החמור היחיד כלל תגובה עורית בילד שנטל טיפול דמה.
Lancet Resp Med 2014
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!