במאמר שפורסם בכתב העת BMC Pulmonary Medicine מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה עדיפות ל-GP MDI (Proprietary Glycopyrronium Metered Dose Inhaler) כמרחיב סמפונות  בהשוואה לפלסבו בטיפול בחולים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD או Chronic Obstructive Pulmonary Disease), ללא אירועים חריגים חמורים.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מרחיבי סמפונות מהווים חלק מרכזי בטיפול התסמיני בחולי COPD. MDI משמשים כטיפול בחולי COPD ואסתמה, ומהווים כ-70% מהטיפול במרחיבי סמפונות.

במסגרת המחקר הנוכחי בחנו החוקרים את הטיפול ב-GP MDI אל מול פלסבו וטיפול בתווית-פתוחה ב-Tiotropium בחולי COPD. 33 משתתפים במחקר קיבלו מנה יחידה של 4 מבין 6 הטיפולים (פלסבו, Tiotropium במינון 18 מיקרוגרם, או GP MDI במינון 14.4, 28.8, 57.6 ו-115.2 מיקרוגרם), עם מרווח של 1-3 שבועות בין הטיפולים. תוצא היעילות העיקרי של המחקר היה שיא השינוי במדד FEV1 (Forced Expiratory Volume in 1 second).

מהתוצאות עולה כי כל ארבעת המינונים של GP MDI היו עדיפים סטטיסטית על פלסבו בכל הנוגע לתוצא הסיום העיקרי (הבדל של 146-248 מ”ל במדדי FEV1, P<0.001). החוקרים מדווחים על הבדל מובהק סטטיסטית בהשוואה לפלסבו כמעט עם כל המינונים שנבחנו, במדדים משניים של FEV1 למעט שפל מדד FEV1 במהלך 24 שעות עם טיפול במינון 28.8 מיקרוגרם. כל המינונים היו בטוחים ונסבלו היטב במחקר הנוכחי, כאשר תופעת הלוואי הנפוצה ביותר במהלך המחקר היא יובש של הפה.

ממצאי המחקר תומכים בהערכה נוספת של GP MDI כטיפול בחולים עם COPD. בנוסף, הממצאים מעידים כי המינון המתאים של Glycopyrronium אינו עולה על מינון יומי כולל של 115.2 מיקרוגרם, או 57.6 מיקרוגרם פעמיים ביום.

BMC Pulm Med. 2014;14(118) 

לידיעה במדסקייפ