ידוע כי תהליכים דלקתיים בדרכי האוויר מאפיינים חולים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD או Chronic Obstructive Pulmonary Disease). יתרה מזאת, הדלקת בדרכי האוויר נותרת שנים רבות לאחר הפסקת עישון, ללא השפעה של טיפול בסטרואידים או נוגדי-דלקת על התהליכים הללו. מתוצאות מחקר חדש עולה כי לסטטינים פוטנציאל גדול, וכי למרות שלא אושרו לטיפול במצבים אלו, הם עשויים להיות יעילים כנגד התהליכים הדלקתיים באוכלוסיית חולי COPD.
מחקרים שפורסמו לאחרונה בנושא סטטינים הדגימו עדויות לפעילות נוגדת-דלקת, כפי שנקבע לפי רמות מדדי דלקת בדם. במסגרת המחקר הנוכחי ביקשו החוקרים מהולנד לבדוק אם סטטינים עשויים להפחית את שיעורי התמותה של חולי COPD, ובמידה וכן, האם הירידה מלווה בירידה ברמות hs-CRP בדם, סמן לתהליכי דלקת סיסטמית, המלווה בשעורי תמותה מוגברים בחולי COPD.
המחקר התצפיתי כלל קרוב ל-8,000 חולים מעל גיל 55 שנים, שהיו במעקב במרווחים תדירים למשך עד 17 שנים, במהלכן 363 חולי COPD הלכו לעולמם. למשתתפים במחקר שהלכו לעולמם התאימו החוקרים 2,345 חולים עם COPD, תואמים בגיל ומין, ששרדו לאורך תקופת המחקר.
לא זוהו הבדלים בשימוש בתרופות למחלות לב וכלי דם בין שתי הקבוצות, כולל סטטינים. כמו כן, לא זוהו הבדלים ברמות כולסטרול בשתי הקבוצות. עם זאת, כאשר החוקרים לקחו בחשבון את רמות hs-CRP, הם מצאו כי שיעורי התמותה היו גבוהים יותר משמעותית במשתתפים עם ערכים מוגברים בתחילת המחקר. באלו עם ערכים נמוכים מ-3 מ”ג לליטר לא תועדה ירידה בשיעורי התמותה עם טיפול בסטטינים. יתרה מזאת, ההשפעה החיובית של סטטינים על שיעורי התמותה לא תועדה עד לטיפול שנמשך למעלה משנתיים. בהתאם, ככל שהחולים נטלו את הטיפול למשך תקופה ארוכה יותר, כך התועלת ההישרדותית הייתה גדולה יותר.
הגורמים לתמותה במשתתפים במחקר כללו מחלות לב וכלי דם (38%), ממאירות (24%, בעיקר סרטן ריאות) ומחלות ריאה (20%, בעיקר COPD).
הטיפול בסטטינים במשך למעלה משנתיים לווה בירידה מובהקת סטטיסטית (39%) בסיכון לתמותה מכל-סיבה בחולי COPD. ממצאים אלו לא היו תלויים בגיל, מין, טיפול בתרופות אחרות, משך המחלה, מספר שנות חפיסה, רמות כולסטרול, מדד מסת הגוף ומשתנים קרדיווסקולאריים.
החוקרים כותבים כי לממצאי המחקר חשיבות רבה. אין התערבות תרופתית מוכחת שהביאה לשיפור המהלך הטבעי של COPD ולמעט הפסקת עישון במעשנים ותוספת חמצן במיעוט החולים עם היפוקסמיה עיקשת, אין אפשרויות טיפול המשפיעות על מהלך המחלה.
Eur Respir J. 2006;28:1245-1257
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!