טיפול משולב חדש במשאף הכולל Indacaterol עם Glycopyrronium הביא להפחתת שיעור ההתלקחויות עקב מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD או Chronic Obstructive Pulmonary Disease), בהיקף גדול יותר מטיפול במרחיב סמפונות יחיד, כך עולה מתוצאות מחקר SPARK.
החוקרים מדווחים כי הטיפול המשולב החדש לווה בירידה של 12% בשיעור ההתלקחויות בחומרה בינונית או קשה, בהשוואה לטיפול ב- Glycopyrroniumבלבד. יתרה מזאת, הטיפול המשולב, הקרוי QVA149, הביא גם לירידה בהיקף של 10% בשיעור זה, בהשוואה לטיפול סטנדרטי ב-Tiotropium (ספיריבה), אך ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית.
לטיפול המשולב היה יתרון בהשוואה ל-Tiotropium, כמו גם בהשוואה ל- Glycopyrronium, הן מבחינת התפקוד הריאתי ואיכות החיים על-רקע מחלת הריאות הכרונית והן מבחינת הצורך בטיפולי הצלה במשאפים.
החוקרים מסבירים כי לטיפול המשולב ב-LABA (Long Acting Beta2-Agonist) ו-LAMA (Long Acting Muscarinic Antagonist) במשאף יחיד יתרונות רבים עם פרופיל בטיחות טוב. לדבריהם, הטיפול המשולב צפוי להיות מאוד שימוש בקליניקה וזוהי גישת הטיפול העתידית בחולים עם COPD.
המחקר כלל 2,206 חולים עם COPD בשלב GOLD של 3-4 עם לפחות התלקחות מתועדת אחת בשנה החולפת. המשתתפים חולקו באקראי לטיפול כפל-סמיות ב- Glycopyrronium במינון 50 מיקרוגרם או טיפול משולב עם Indacaterol במינון 110 מיקרוגרם (משאף QVA 149) או לטיפול בתווית-פתוחה ב-Tiotropium במינון 18 מיקרוגרם כולם ניתנו פעם ביום למשך 64 שבועות. 75% מהמשתתפים במחקר נטלו בנוסף טיפול במשאפי סטרואידים.
המחקר ענה על תוצא הסיום העיקרי, עם ירידה משמעותית בשיעור ההתלקחויות בחומרה בינונית עד קשה במהלך 64 שבועות, בהשוואה ל- Glycopyrronium, עם שיעור שנת נמוך מ-0.85 בהשוואה ל-0.95.
בעוד שטיפול ב-Tiotropium לווה בירידה מספרית בשיעור התלקחויות בדרגה בינונית עד חמורה בהשוואה ל- Glycopyrronium, הבדל זה לא היה מובהק סטטיסטית (p=0.68).
התלקחויות חמורות היו נדירות בכל שלוש קבוצות הטיפול. אירועים בדרגה קלה היו הנפוצים ביותר.
שיעור ההתלקחויות הכולל הנמוך ביותר תועד עם טיפול משולב. יחס הסיכוי השנתי עמד על 0.85 בהשוואה ל- Glycopyrronium בלבד ועל 0.86 בהשוואה ל-Tiotropium, בשני המקרים ההבדלים היו מובהקים סטטיסטית.
החוקרים מדדו את התפקוד הריאתי על-סמך מדדי FEV1 בזמן רמת השפל של התרופה (לפני מתן התרופה), וזה נותר גבוה יותר באופן עקבי עם הטיפול המשולב, בהשוואה לכל אחד מהמשאפים הכוללים מרכיב פעיל יחיד לאורך 64 שבועות המחקר.
בקבוצת הטיפול המשולב החוקרים תיעדו ירידה של 2.26 שאיפות בשימוש בטיפולי הצלה ב-Albuterol, בהשוואה למצב בתחילת המחקר, בהשוואה לירידה של 1.45 ושל 1.50 עם טיפול ב- Glycopyrronium בלבד או Tiotropium, בהתאמה.
מדדי איכות החיים הבריאותית לפי שאלוני St. George Respiratory Questionnaire העידו על שיפור משמעותי בקבוצת הטיפול המשולב, בהיקף של כשלוש נקודות, בהשוואה לשתי הקבוצות האחרות.
תופעות לוואי, כולל אירועים קרדיו-צרברווסקולאריים חמורים וסיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים, היו דומים עם הטיפול המשולב או עם הטיפול במרחיב סמפונות יחיד.
ההשפעה לא הייתה תלויה בהיסטוריה של התלקחויות, מין והרגלי עישון. מבוגרים מעל גיל 75 זכו לתועלת הרבה ביותר מהטיפול המשולב, בעוד שהשמנת-יתר ניבאה תועלת רבה יותר לטיפול ב-Tiotropium.
ERS 2013
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!