ממחקר חדש שפורסם בכתב העת Respiratory עולה כי אין קשר בין מתן טיפול בסטרואידים לחולים עם דלקת ריאות הנרכשת בקהילה ובין שיעורי התמותה או היציבות הקלינית, אך בחלק מהמקרים, טיפול זה מלווה באשפוז ממושך יותר בבית החולים.
החוקרים ערכו מחקר תצפיתי של חולים עם דלקת ריאות הנרכשת בקהילה בבית חולים בברצלונה, בתקופה שבין יוני 1997 ועד ינואר 2008. מבין 3257 חולים שנכללו במחקר, 260 (8%) קיבלו מינונים יומיים של מתיל-פרדניזולון, או מקבילים לו, למשך שבעה ימים או למשך תקופה ארוכה יותר ב-68% מהמקרים בנוסף, לטיפול אנטי-מיקרוביאלי סטנדרטי.
החולים שטופלו בסטרואידים היו לרוב במצב חמור יותר, מבוגרים יותר עם מספר רב של מחלות רקע, בהשוואה לחולים האחרים. לדוגמא, מדד PSI (Pneumonia Severity Index) היה גבוה יותר בחולים שטופלו בסטרואידים (4-5, 76% לעומת 50%) עם נטייה מוגברת למחלת ריאות חסימתית כרונית (יחס סיכויים של 1.91).
שיעורי התמותה (6% בקבוצת הטיפול בסטרואידים לעומת 7% באלו שלא טופלו בסטרואידים) , והזמן עד ליציבות קלינית (ארבעה ימים לעומת חמישה ימים, p=0.11) היו דומים, אם כי משך האשפוז בבית החולים היה ממושך יותר בקרב מטופלים בסטרואידים (9 ימים לעומת 6ימים, p<0.01).
החוקרים כותבים כי למיטב ידיעתם, זהו המחקר הראשון בספרות להערכת המאפיינים הקליניים של דלקת ריאות הנרכשת בקהילה, על-רקע טיפול סיסטמי בסטרואידים, ללא חולים הנוטלים טיפול כרוני בסטרואידים.
החוקרים מצאו כי בחולים שטופלו בסטרואידים במשך למעלה משבעה ימים היציבות הקלינית הייתה גרועה יותר, עם דרישה מוגברת להנשמה מכאנית וסיבוכים סיסטמיים רבים יותר, דוגמת הפרעות קצב לב.
למרות העדר המלצות או פרוטוקול לטיפול בסטרואידים בחולים עם דלקת ריאות הנרכשת בקהילה, נראה כי מנהג זה עדיין נפוץ יחסית בקרב רופאים הנדרשים להחליט אם להתחיל בטיפול או לאו. רק מחקר קליני אקראי, באיכות טובה, שיתמקד בחולים עם המחלה החמורה ביותר, יספק מענה חד-משמעי לשאלה אם לטיפול בסטרואידים תפקיד בחולים עם דלקת ריאות הנרכשת בקהילה.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!