מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Clinical Microbiology and Infection עולה כי השמנת-יתר עשויה להכפיל את סיכויי ההישרדות של חולים מאושפזים עם דלקת ריאות.
החוקרים בחנו את הנתונים אודות 907 חולים ומצאו קשר בין השמנת-יתר ובין ירידה של 54% בסיכון לתמותה: שיעורי התמותה עמדו על 4% בקבוצת החולים השמנים, בהשוואה ל-10% בקבוצת החולים בעלי משקל תקין. מדובר בממצא מנוגד לצפוי, שכן השמנה קשורה בסיכון מוגבר לדלקת ריאות ותמותה כללית, אך הממצאים עולים בקנה אחד עם מחקר קודם ותומכים בפרדוקס ההשמנה הנוגע למחלות כרוניות, דוגמת מחלת עורקים כלילית, אי-ספיקת לב ומחלת כליות סופנית.
עם זאת, מעט מחקרים בחנו את ההשפעות של השמנה על זיהומים חדים דוגמת דלקת ריאות. במטרה לבחון אם להשמנה השפעה מגנה בדלקת ריאות, החוקרים אספו נתונים אודות 907 מבוגרים עם מדידות של מדד מסת הגוף בזמן האשפוז לבית החולים בשל דלקת ריאות, בין השנים 2000-2002.
כשני-שליש מהחולים סבלו מדלקת ריאות חמור (מדד Pneumonia Severity Index של 4 או 5) ו-79 חולים (9%) הלכו לעולמם.
מניתוח הנתונים עלה כי שיעורי התמותה באשפוז היו הגבוהים ביותר בחולים עם תת-משקל (14%), בהשוואה לאלו עם משקל תקין (10%), אלו עם עודף-משקל (9%), או אלו שסבלו מהשמנה (4%, p<0.001).
מניתוח סטטיסטי עלה כי רק השמנה קשורה באופן בלתי-תלוי בהפחתת שיעורי התמותה בהשוואה לבעלי משקל תקין (יחס סיכויים מתוקן של 0.46, P=0.04). לא נמצא קשר בין תת-משקל או עודף-משקל ובין תמותה באשפוז.
ההסברים האפשריים לקשר הנ”ל כוללים מאגרי תזונה מוגברים, העשויים לסייע בהתמודדות עם העקה המטבולית והדלקתית, הגדלת שומן בדופן בית החזה, העשוי להפחית את הנזק המכאני לריאות בזמן דלקת ריאות, ועליה בייצור לפטין להגברת תגובת תאי CD4 לכיוון תאים מסוג T-Helper מסוג 1.
החוקרים כותבים כי אין ספק כי דרושים מחקרים בנושא מנגנון ההגנה של השמנה, בעיקר במקרים של זיהומים חדים.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!