מהמחקר האפימדיולוגי הראשון של זיהומים הקשורים בטיפול במעכבי TNF (Tumor Necrosis Factor) בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis או RA), עולה כי הטיפול מלווה בהכפלת הסיכון לזיהומים חמורים במהלך השנה הראשונה לטיפול.
החוקרים כותבים כי הממצאים העיקריים היו כי טיפול רציף במעכבי TNF מלווה בסיכון מוגבר לזיהומים במהלך השנה הראשונה לטיפול, אך לא מאוחר יותר. הסיכון היחסי עם טיפול במעכבי TNF להתפתחות זיהומים חמורים בשנה הראשונה היה גבוה יותר משמעותית (2.40), בעוד שלאחר שנתיים ושלוש שנים, הסיכון היחסי היה 1.38, אך ללא מובהקות סטטיסטית (1.38). למרות שהסיכון היחסי לא היה מוגבר משמעותית לאחר השנה השנייה, אין ספק כי יש לעקוב אחר התפתחות זיהומים לאורך הטיפול בתרופות אלו.
החוקרים מצאו גם כי לאחר תקנון למשתנים שונים, הסיכון היחסי לזיהומים חמורים לא היה שונה משמעותית עם Etanercept (אנברל) בהשוואה ל-Infliximab (רמיקד).
החוקרים התבססו על נתונים במשך שלוש שנים אודות חולים יפנים עם דלקת מפרקים שגרונית ממאגר Registry of Japanese RA Patients for Long-Term Safety במטרה לבחון את הקשר בין טיפול רציף במעכבי TNF ובין זיהומים חמורים. 727 החולים עם RA נטלו טיפול ב-Infliximab או Etanercept ונבחנו אל מול 571 חולים דומים שנטלו טיפול ב-DMARD.
קבוצת המטופלים במעכבי TNF כללה חולים שהחליפו למעכב TNF אחר מסיבות קליניות. במדגם החולים שטופלו במעכבי TNF, 355 חולים החלו בטיפול ב-Infliximab ו-67 החליפו לטיפול ב-Etanercept (58 חולים), Tocilizumab (8 חולים), או Adalimumab (חולה אחד). 74 חולים הפסיקו את הטיפול ב-Infliximab במהלך תקופת המעקב. בקבוצת Etanercept (392 חולים), 60 חולים החליפו לטיפול ב-Infliximab (27 חולים), Tocilizumab (25 חולים), או Adalimumab (8 חולים) -62 הפסיקו את הטיפול ב-Etanercept במהלך תקופת המעקב. לאחר שלוש שנים, שיעורי ההישרדות של חולים שטופלו ב-Infliximab כטיפול ביולוגי ראשון עמדו על 0.48; שיעורי ההישרדות הכוללים עמדו על 0.61 בחולים שעדיין נטלו Etanercept כטיפול הביולוגי הראשון.
החוקרים מדווחים כי זוהו 5.54 מקרים של זיהומים חמורים ל-100 שנות-אדם עם טיפול במעכבי TNF ו-2.72 זיהומים חמורים ל-100 שנות-אדם עם DMARD. הסיכון היחסי הכולל לזיהומים חמורים על-רקע טיפול במעכבי TNF היה גבוה כמעט כפליים בהשוואה לטיפול ב-DMARD.
החוקרים כותבים כי ההיארעות הכוללת של זיהומים חמורים במהלך שלוש השנים הייתה גבוהה יותר מספרית בקבוצת Etanercept, בהשוואה למטופלים ב-Infliximab, אך לאחר תקנון למשתנים דוגמת גיל, מין, מדד Steinbrocker, מחלות ריאה כרוניות, סוכרת, תקופת המעקב, המינון הממוצע של מתוטרקסט, המינון הממוצע של סטרואידים, שנה קלנדרית ומספר טיפולים לא-ביולוגיים קודמים, הסיכון לזיהום לא היה שונה משמעותית בין שני מעכבי TNF.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!