מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר עוקבה רטרוספקטיבי חדש אשר פורסם בגיליון נובמבר של ירחון Infection Control and Hospital Epidemiology עולה כי אנטיביוטיקה נרשמת לעיתים תכופות שלא בצדק במקרים של זיהומים נשימתיים ממקור נגיפי.

החוקרים מסבירים כי ביקשו לבחון אילו משתנים קשורים בשימוש בתכשירים אנטיביוטיים לאחר אבחנה של זיהום נגיפי בדרכי הנשימה בקרב חולים מבוגרים המאושפזים בבית החולים עם תסמינים נשימתיים, וזאת מאחר ושימוש נרחב באנטיביוטיקה נקשר בהתפתחות של זנים עמידים של חיידקים. לדבריהם, תחום אחד בו יתכן וניתן להגביל את השימוש באנטיביוטיקה הינו הטיפול בחולים עם זיהום של דרכי הנשימה (Respiratory tract infection, RTI) ממקור נגיפי. לאחרונה, הם מציינים, בדיקות בעלות רגישות וסגוליות גבוהות לזיהוי חומצות גרעין נעשו זמינות לאבחנה של מספר נגיפים נשימתיים, לרבות Influenza A ו-B, Parainfluenza, Adenovirus ו-Respiratory syncytial virus (RSV).

החוקרים מדווחים כי מבין כלל החולים המבוגרים אשר התקבלו לאחד משני בתי החולים העירוניים אשר נכללו במחקר בפנסילבניה בין השנים 2005 ו-2007, 196 חולים הראו בדיקת assay לנגיפים חיובית לאחד מהנגיפים האמורים. מבין אלו, 131 חולים קיבלו טיפול אנטיביוטי, ומהם 125 המשיכו לקבל טיפול זה לאחר האבחנה של RTI נגיפי.

מבין 52 החולים אשר הראו ממצאים חריגים בצילום חזה, 46 המשיכו לקבל טיפול אנטיביוטי. לדברי החוקרים, אף על פי שצילום חזה פתולוגי היה קשור בצורה בלתי תלויה בהמשך הטיפול האנטיביוטי (Adjusted OR, 4.28; 95% CI = 1.71-10.77; p=0.002), הרי שצילום החזה היה תקין ב-63% מהחולים אשר המשיכו טיפול זה (79 מתוך 125 חולים).

החוקרים מוסיפים כי זיהום של Clostridium difficile התפתח בשמונה חולים (6%) אשר המשיכו לקבל טיפול אנטיביוטי ובאף אחד מאלו בהם הופסק הטיפול (p=0.05). עם זאת, משך האשפוז ושיעור התמותה לא נבדלו משמעותית לדבריהם בקרב החולים עם זיהום C difficile.

לטענת החוקרים, מחקרם זה מדגיש את התפקיד החיוני שממלא הניהול הנכון של שימוש בתכשירים אנטימיקרוביאליים בשיפור הטיפול בחולים. לא זו בלבד ששימוש מושכל באנטיביוטיקה הינו חיוני להגבלת ההתפתחות של זנים עמידים, הם מוסיפים, כי אם עשוי בנוסף לשפר את התוצאות הקליניות.

בסך הכל, מדווחים החוקרים כי חולים אשר קיבלו אנטיביוטיקה הראו שיעור גבוה יותר של תמותה כוללת (עשרה מקרים לעומת אפס מקרים בקבוצת הביקורת; p=0.01) ומשך אשפוז ארוך יותר (חמישה לעומת שלושה ימים בממוצע; p<0.001) בהשוואה לאלו שלא קיבלו טיפול זה, ממצאים המציעים כי השימוש האנטיביוטיקה לא הביא לתועלת קלינית ניכרת. עם זאת, בשל המספרים הנמוכים של התוצאות שנצפו, קשה היה לדבריהם לקבוע שמא השימוש באנטיביוטיקה השפיע על התמותה ועל משך האשפוז ישירות.

בין מגבלות המחקר הנוספות מזכירים החוקרים את מבנהו הרטרוספקטיבי, את היעדר המידע ביחס לסיבות בעטין הוחלט על המשך הטיפול האנטיביוטי לאחר האבחנה של RTI נגיפי, את חוסר היכולת להסיק מתוצאות המחקר לגבי הקשרים קליניים אחרים, ואת העובדה כי לא נכללו חולים עם ממצאים מיקרוביוליוגיים חיוביים ממקור נשימתי.

החוקרים מסכמים כי פעמים רבות נעשה שימוש בתכשירים אנטיביוטיים בטיפול בחולים מאושפזים הסובלים מזיהום נגיפי חריף ידוע. הם מוסיפים כי המשך טיפול זה קשור בצורה חזקה עם ממצאים חריגים בצילום החזה בקבלה, ואולם לדבריהם הסיבות העומדות מאחורי ההחלטה על המשך הטיפול האנטיביוטי במרבית החולים המראים צילום חזה תקין אינן ברורות ועשויות לייצג שימוש לא נכון.

Infect ContrHospEpidemiol. 2010;31:11

לידיעה במדסקייפ