מאת ד”ר בן פודה שקד

במחקר חדש אשר פורסם בגיליון יולי של ירחון British Journal of Sports Medicine ביקשו החוקרים לבחון את הרמות של חומרים אורגניים נדיפים השכיחים באיזורים של זיהום אוויר, בדמם של אנשים העוסקים בפעילות גופנית אינטנסיבית כגון ריצה. הם מדדו את רמותיהם של חומרים אלו, לרבות בנזן, טולואן, אתילבנזן וקסילן (Benzene, toluene, ethylbenzene, xylene, BTEX), ומצאו כי מרביתן מוגברות גם לאחר פעילות קצרה. לדבריהם, לממצאים אלו יתכנו השלכות בריאותיות עבור אלו העוסקים בריצה בקרבת כבישים.

החוקרים העומדים מאחורי המחקר התצפיתי ביקשו לקבוע שמא אנשים שאינם ספורטאים מקצועיים העוסקים בריצה לפרקי זמן קצרים בקרבת כבישים עמוסי תנועה מראים עלייה ברמות של החומרים האורגניים הנדיפים האמורים בדמם.

לשם כך, נתבקשו עשרה נבדקים שאינם אצנים מקצועיים, בהם תשעה גברים ואשה אחת בגילאי 18-26 שנים, לרוץ למשך עשרים דקות בקצב המתאים להם (העולה על 12 ק”מ לשעה) בקרבת כביש עמוס, הלוך וחזור, לאורך מסלול מוגדר של מאה מטרים. החוקרים מדדו את רמות החומרים האורגניים הנדיפים בדם לפני הריצה ולאחריה, באמצעות Solid-phase microextraction gas chromatography mass spectrometry (SPME-GC-MS). כמו כן, נקבעו הרמות הסביבתיות של החומרים BTEX באמצעות מכשירי דגימה בספיגה פסיבית.

החוקרים מזכירים כי מספר מחקרים קודמים נערכו במטרה לקבוע את מידת החשיפה ל-BTEX בקרב אופנוענים ורוכבי אופניים, ואולם קיים מיעוט ניכר במחקרים בנושא בקרב אלו העוסקים בריצה לצידי הכביש.

החוקרים מדווחים כי הנבדקים השלימו מרחק ממוצע של 4.4 קילומטרים (טווח, 3.4-5.2 ק”מ) במשך עשרים דקות, בקצב של 4.5 דקות לק”מ (טווח, 3.8-5.9) ואיטנסיביות של 93±2.3 אחוז מהדופק המקסימלי. הם מציינים כי קצב הוונטילציה הממוצע עמד על 86.2±2.3 ליטרים לדקה, עלייה משמעותית לעומת הקצב במנוחה (8.7±0.9 ליטרים לדקה; p<0.001).

הרמות הסביבתיות של טולואן, אתילבנזן וקסילן עמדו בממוצע על 53.1±4.2, 428±83 ו-80±3.7 מיקרוגרם למילימטר מעוקב, בהתאמה, בעוד שרמות הבנזן הממוצעות היו מתחת לגבול הניתן לזיהוי בשל משך חשיפה קצר.

החוקרים מצאו עליות משמעותיות ברמות החומרים BTEX בדמם של הרצים בין הדגימה שנלקחה לפני הריצה לזו שנלקחה לאחריה, עבור טולואן (עלייה ממוצעת של 1.4 ננוגרם למיליליטר; p=0.002), אתילבנזן (0.7 ננוגרם למיליליטר; p=0.0003), m/p-xylene (2.0 ננוגרם למיליליטר; p-0.004) ו-o-xylene (1.1 ננוגרם למיליליטר; p=0.002), אולם לא כך היה עבור בנזן.

החוקרים מזכירים כי עישון סיגריות ידוע כקשור ברמות מוגברות של החומרים האורגניים הנדיפים BTEX בדם, וכי מחקרים קודמים הראו חשיפה מוגברת עד פי 10 לבנזן בקרב מעשנים, ורמות מוגברות בדם של בנזן וטולואן עד פי 2 לעומת נבדקים שאינם מעשנים. עם זאת, במחקרם זה לא נצפה כאמור בנזן בכמות ניכרת במדידות הסביבתיות או בדמם של המשתתפים.

לאור תוצאות אלו, מסיקים החוקרים כי רמות החומרים BTEX בדם עולות במהלך פעילות גופנית אינטנסיבית כגון ריצה המבוצעת באזורים של זיהום אוויר המכיל חומרים אורגניים נדיפים אלו, אפילו כאשר משך הפעילות קצר. לטענתם, ייתכנו לממצאים אלו השלכות בריאותיות עבור אנשים העוסקים בריצה בקרבת כבישים.

הערת עורכי המדור: ד”ר גל דובנוב-רז

בעודי עולה ויורד במדרגות, בבית החולים או בבניינים אחרים, פעמים רבות שאלתי את עצמי: האם אני מרויח בריאות עקב הפעילות, או האם דווקא מזיק לעצמי עקב עשן הסיגריות הרב הממלא את החלל.. רובנו מכירים את שבילי ההליכה אשר נסללו בערים רבות, באדיבותן הרבה של קופות החולים השונות, לצידי הכבישים הראשיים. האם יתכן כי ההליכה ליד הכביש מזיקה יותר מאשר מועילה? על שאלה זאת מחקר זה אינו עונה. סביר כי פעילות גופנית באוויר הפתוח ובטבע תהיה בריאה יותר מאשר בתוך הערים, אולם עדין מחקרים רבים שבחנו את הקשר בין פעילות גופנית לתחלואה ותמותה מצאו השפעה מגינה, ורבים ממשתתפי המחקר היו עירוניים. אז מה עושים? עד אשר תתברר לעומק השפעת חומרי קבוצת BTEX על הבריאות, יתכן וכדאי להעביר את הפעילות משעות התנועה הרבות לשעות שקטות יותר, ולהתרחק ממקורות זיהום דומים. אולם אין להשתמש בכך כתירוץ לא לעשות פעילות כלל, ואם אותו מסלול ההליכה הסלול שליד הכביש הסואן הוא אמצעי הפעילות היחיד של אדם כלשהו, אשר אינו מעוניין לשנותו, סביר כי רב הרווח שבפעילות על ההפסד.

Br J Sports Med 2010