מאת ד”ר בן פודה שקד

משני מחקרים חדשים אשר פורסמו בגיליון יולי של ירחון American Journal of Psychiatry (AJP) in Advance עולה כי קשיים בנשימה הנובעים כתוצאה מזיהום אוויר ומאסתמה עלולים להביא לסיכון מוגבר לאובדנות, וזאת ללא תלות בהפרעה פסיכיאטרית.

במחקר הראשון, בו נכללו קרוב ל-163,000 מתבגרים מטיוואן, נמצא כי אלו מהם הסובלים מאסתמה מצויים היו בסיכון כמעט כפול למעשה אובדני. לטענת החוקרים, המדובר במחקר העוקבה המבוסס-קהילה הגדול ביותר עד כה הבוחן את הקשר בין אסתמה ותמותה מהתאבדות באנשים צעירים. הם מציינים כי מתבגרים אלו הראו סיכון מוגבר למות כתוצאה ממעשה אובדני, כשמקרה אחד מכל 14 מקרים ניתן היה לייחוס לאסתמה. לפיכך, הם מדגישים כי על צוות בתי הספר, הצוות המטפל ובני המשפחה להיות מודעים לצורך בעירנות וצעדים מניעתיים לשיפור הבריאות הנפשית בצעירים.

במחקר השני, מצאו החוקרים מדרום קוריאה עלייה של 9% בסיכון להתאבדות הקשורה בחלקיקים הנישאים באוויר (Ambient particulate matter), עם עלייה של 18.9% בקשר זה בעבור חולים עם מחלה קרדיווסקולארית.

החוקרים העומדים מאחורי הראשון מבין שני המחקרים ביקשו לבחון מידע אודות 162,766 תלמידים (בגילאים 11-16 שנים) אשר גויסו למחקר על אסתמה ואלרגיה בין אוקטובר 1995 ויוני 1996. לאחר מכן, בוצע מעקב אחר הנבדקים עד לחודש דצמבר 2007 באמצעות גיליונות ממוחשבים המקושרים למאגר לאומי של מקרי תמותה.

כל התלמידים והוריהם נתבקשו למלא שאלון בכתב אודות פרטים דמוגרפיים ומחלות נשימתיות ואלרגיות ותסמיניהן, וכן שאלון ממוחשב על מצב האסתמה ותסמיניה. בהמשך, חולקו התלמידים לאחת משלוש קבוצות: אלו הסובלים מאסתמה פעילה (כך ב-20,383 נבדקים, מהם 54.2% בנים), אלו עם אסתמה בעברם (9,749 נבדקים, מהם 56.4% בנים) ואלו ללא אסתמה (132,634 נבדקים, מהם 48.6% בנים).

החוקרים מדווחים כי 905 מסך אוכלוסיית המחקר מתו עד תום המעקב, ומהם ב-106 מקרים הייתה סיבת המוות התאבדות.

שיעור ההיארעות של תמותה כתוצאה ממעשה אובדני בנבדקים עם אסתמה פעילה בתחילת המעקב היה יותר מאשר כפול בהשוואה לאלו ללא אסתמה (11.0 לעומת 4.3 למאה אלף שנות אדם; p<0.001).

ניתוח בלתי מתוקנן הראה אף הוא כי לנבדקים בקבוצת האסתמה הפעילה היה סיכון מוגבר משמעותית לתמותה כתוצאה מהתאבדות בהשוואה לקבוצת הנבדקים ללא אסתמה (HR, 2.55; p<0.001).

לאחר תקנון לגיל החולה, מינו, עישון סיגריות על ידי הנבדק או בני משפחתו וקיומה או היעדרה של נזלת אלרגית, נותר יחס הסיכון (HR) להתאבדות מובהק עבור קבוצת האסתמה הפעילה, ועמד על 2.26 (95% CI = 1.43-3.58).

לאחר תקנון לערפלנים אפשריים נוספים, נמצא כי צפצופים בעת פעילות גופנית (HR, 2.16; p<0.01), שיעול לילי (HR, 2.37; p<0.05) וצפצופים חמורים (HR, 2.66; p<0.01) היו קשורים בסיכון מוגבר להתאבדות. בנוסף, ככל שמספר התסמינים עליהם דיווח התלמיד היה רב יותר, כך עלה יחס הסיכון להתאבדות. כך למשל, מציינים החוקרים כי עבור נבדקים אשר דיווחו על שלושה תסמינים לכל הפחות, עמד ה-HR על 2.84 (p<0.001) בהשוואה לאלו ללא תסמינים כלל. לבסוף, מוסיפים החוקרים כי האחוז מהאוכלוסיה שניתן היה לייחסו (לאסתמה) עמד על 7.0%.

לדברי החוקרים, תוצאותיהם אלו מדגישות את קיומה של תמותה עודפת מהתאבדות בקרב אנשים צעירים הסובלים מאסתמה. יש צורך בטענתם בשיפור הטיפול בבריאות הנפש באוכלוסיה זו, במיוחד בקרב אלו הסובלים מתסמיני אסתמה חמורים ועיקשים.

מומחה מתחום הפסיכיאטריה ומדעי ההתנהגות אשר נתבקש להגיב לפרסום הדברים, מציין כי המדובר במחקר מעניין מאוד, וכי ממצאיו פרובוקטיביים. עם זאת, הוא מוסיף כי נותרת פתוחה השאלה של המנגנונים העומדים בבסיס קשר זה. לדבריו, חוזקו של המחקר בכך שמבוסס על עוקבה גדולה ומבוססת-קהילה של מתבגרים, בעוד שחולשתו בכך שלא נעשה שימוש במדד ספציפי לדיכאון. על אף שהחוקרים טוענים כי גם לו אחוז מסוים מהנבדקים סבלו מדיכאון, הרי שהנתונים מציעים כי דיכאון אינו מסביר את כל מקרי התמותה, ועם זאת סבור המומחה כי היה מקום לבחון את שיעור הדיכאון והחרדה לאורך זמן במחקר זה.

אף על פי כן, טוען המומחה כי אלו הם ממצאים מעניינים שניתן כנראה להסבירם במספר דרכים. הוא מציין כי לאחרונה נטל חלק במחקר אשר הראה כי בקרב 800 צעירים הסובלים מאסתמה, שיעורי הדיכאון והחרדה היו כפולים בקירוב בהשוואה לצעירים ללא אסתמה.

אפשרות נוספת אותה מעלה המומחה הינה כי האסתמה לבדה, ובמיוחד במקרים בינוניים עד חמורים שלה, עשויה להשפיע על תחושת הערך העצמי של המתבגר ולהפריע ליכולתו להתפתח בצורה תקינה, דבר העלול להוביל לשיעור גבוה יותר של התאבדויות. בנוסף, יתכן וישנם גורמים משותפים, כגון עוני וחשיפה להתעללות בילדים, העשויים להסביר את ההיארעות הגבוהה יותר של אסתמה ושל חרדה ודיכאון וכן שיעורים גבוהים יותר של התאבדות לאורך זמן.

לטענת המומחה, השורה התחתונה הינה כי הן ההורים והן רופאי הילדים צריכים להיות מודעים לכך שאסתמה קשורה בשיעור גבוה של תחלואה פסיכיאטרית נלווית. במחקר הנוכחי, הוא מוסיף, נמצא כי אסתמה קשורה לשיעור גבוה יותר של אובדנות. לפיכך, הוא מציע כי על הקלינאים לסקור ילדים עם אסתמה בחיפוש אחר תחלואה נלווית, בעיות של הערך העצמי ויתכן וגם מחשבות אובדניות.

במחקר השני שפורסם באותו גיליון, נבדקו מדדים של זיהום אוויר בשבע ערים גדולות בדרום קוריאה, ונבחן הקשר בין המועדים של עלייה בספירות החלקיקים הנישאים באוויר ובין 4,341 מקרי התמותה (מהם 69% בקרב גברים) אשר אירעו בשנת 2004.

החוקרים מדווחים כי העלייה שנצפתה מ-14.1 ל-23.0 מקרי התאבדות למאה אלף תושבים בקוריאה בין השנים 1996 ו-2006 הייתה העלייה הגדולה ביותר מבין המדינות המפותחות. על אף שהשפעותיהם של גורמים ביולוגיים, חברתיים ופסיכולוגיים על הסיכון להתאבדות יתכן ונבחנו במחקרים קודמים, טוענים החוקרים כי טרם נבחן הקשר בין זיהום אוויר ובין אובדנות.

עבור המחקר הנוכחי, בחנו החוקרים את המצב הסוציו אקונומי ומידע בריאותי ממאגר ה-Health Insurance Review Agency, לרבות חמש קבוצות עיקריות של מחלות: מחלה קרדיווסקולארית, סוכרת, מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD) ואסתמה, סרטן והפרעות פסיכיאטריות. הם מציינים כי סך של 47.5% מהאנשים שהתאבדו סבלו לכל הפחות מאחת ממחלות אלו.

בנוסף, מציינים החוקרים כי הריכוזים הממוצעים לשעה של החלקיקים הנישאים באוויר בקוטר אירודינמי של 10µm ומטה נמדדו ב-106 נקודות מדידה חיצוניות, והריכוזים של חלקיקים בקוטר 2.5µm ומטה נמדדו ב-13 אתרים בסאול. מידע זה ניתן על ידי המשרד לאיכות הסביבה (בדרום קוריאה) והרשויות המקומיות בסאול.

החוקרים מצאו כי הקשר המשמעותי ביותר היה עלייה של 9.0% (95% CI = 2.4-16.1) בסיכון להתאבדות הקשור לעלייה בין רביעונים בספירת החלקיקים בקוטר 10µm (כפי שנמדדת 0-2 ימים בממוצע לפני מועד המעשה האובדני). כמו כן, נצפתה עלייה של 10.1% (95% CI = 2.0-19.0) לכל עלייה בין רביעונים בספירת החלקיקים בקוטר של 2.5µm (יום לפני המעשה).

החוקרים מציינים כי בקרב הנבדקים הסובלים ממחלה קרדיווסקולארית, נצפתה עלייה של 18.9% (95% CI = 3.2-37.0) בסיכון להתאבדות בקשר לעלייה בספירת החלקיקים בקוטר 10µm. לבסוף, הם מדווחים כי עלייה בספירת החלקיקים הנישאים באוויר הייתה קשורה בסיכון מוגבר להתאבדות במיוחד בקרב גברים, בנבדקים גילאי 35-64 שנים, ובאלו במצב סוציו אקונומי בינוני, וכן בעת חילופי העונות.

בסך הכל, מדווחים החוקרים כי עלייה חולפת בספירת החלקיקים הנישאים באוויר הייתה קשורה בסיכון מוגבר להתאבדות, ובמיוחד עבור אנשים הסובלים ממחלה קרדיווסקולארית קיימת. עם זאת, ניתן לדבריהם רק לשער מהן הסיבות לכך, והדבר מצריך את המשך המחקר בתחום.

מומחה מתחום מדעי המוח אשר נתבקש להגיב לפרסום הדברים מציין כי ממצאי המחקר הינם מעניינים, אם כי המדובר בקשר סטטיסטי בעיקרו. לדבריו, הבעיה נעוצה בכך שלא ברור מנגנון סביר הקושר בין שני המשתנים הללו באופן סיבתי. מדוע שעליות אלו בריכוזי החלקיקים הנישאים באוויר תשפענה על שיעור ההתאבדות, הוא שואל, ומציין כי הנתונים מעידים על כך שהקשר ניכר יותר בקרב אנשים הסובלים ממחלה קרדיווסקולארית אולם לא נצפה באנשים עם סרטן. הדבר עשוי להיות הגיוני לדבריו אם סבורים כי ריכוזי החלקיקים הללו עלולים להשפיע על התפקוד הקרדיווסקולארי, ולפיכך להשפיע באופן ישיר גם על הסיכון להתאבדות.

עם זאת, המומחה מציין כי החוקרים לא הציגו ראיות לפיהן תנודות בריכוזי החלקיקים הנישאים באוויר בסדרי הגודל הנמדדים במחקרם זה אכן משפיעות על מחלה קרדיווסקולארית או על אסתמה או גורמות לשינויים דלקתיים במוח העשויים להציע קשר להתאבדות. לפיכך, בהיעדר מידע מעין זה, נותר ממצא שהינו מתמטי במהותו, ואשר יתכן ואין לו השלכות סיבתיות כלשהן כלל.

כשנשאל מהו המסר העולה ממחקר זה עבור הקלינאים, טוען המומחה כי בשלב זה אין לקלינאים דבר מה חשוב ללמוד מהמחקר, ואולם על קהילת המחקר להמשיך ולבחון נושא זה.

AJP Advance 2010

לידיעה במדסקייפ