מחלת הצליאק מוכרת כעת כמחלה הגנטית הנפוצה באירופה ובארצות הברית. חשיפת המקרים הרבים בשנים האחרונות הושגה עקב הבדיקה הסרולוגית למחלה זו. השיטה הסרולוגית  שיטה מהימנה ופשוטה. סקירות בבתי ספר ומוסדות נוספים הראו כי השכיחות נעה  בין  1:100  לבין 1:200 מהאוכלוסייה. בעבר נחשבה המחלה בעיקר מחלה של מערכת העיכול  אך כעת מקובל לראות במחלת צליאק מחלה אימונית, רב-מערכתית.

אוכלוסייה בסיכון היא קרובי משפחה של חולי צליאק, חולי סוכרת נעורים, חולים הלוקים בתסמונת Down וכן חולים במחלה אוטואימונית של בלוטת התריס או של הכבד. מטרת המאמר לפנינו לבדוק באיזו מידה השיטות  האבחנתיות הסרולוגיות השפיעו על התמונה הקלינית בעת גילוי המחלה.

הסקר הרטרוספקטיבי התבצע במרכז רפואי אחד בעיר Cardiff  במחוז  Wales בממלכה המאוחדת והשתרע  לאורך 21 שנה החל משנת 1983. גיל החולים  מלידה  לבין 16 שנה. האבחנה הייתה מבוססת על ביופסית המעי הדק, שהראתה את תמונה היסטולוגית אופיינית בכל מקרה. עד לשנת 1989   השיטות הסרולוגיות לא היו בשימוש בכלל. משנת 1990 ועד שנת 1998 בבדיקה הסרולוגית חיפשו נוגדנים לגליאדין. לאחר מכן החוקרים חיפשו נוגדנים לרטיקולין ואנדומיזיום ובשנים האחרונות נוגדנים לטרנסגלוטמינזה .

בששת השנים בין 1983 לבין 1989, טרם כניסתם של השיטות הסרולוגיות, אובחנו 11 מקרים בלבד. בשמונת השנים בין 1990  ל 1998 התגלו 25 מקרים, כלומר  הוכפל מספר המקרים החדשים.  בחמש השנים מ 1999 ועד 2004 מספר  המקרים החדשים היה חמישים, ושוב אנחנו עדים לעליה במספר המקרים החדשים המתגלים באוכלוסייה בגודל קבוע. השיטות האבחנתיות משתקפות גם ברשימת התלונות בעת גילוי המחלה. עדיין בעיות גסטרואנטרולוגיות היו בראש הרשימה. אחריהם באו “חולים”,  במירכאות  כפולות, שהתגלו בשיטות סרולוגיות כאשר רובם לא היו חולים בכלל. 

בסיכום, התברר בשנים האחרונות שמחלת הצליאק פוגעת ב 0.5% ל 1%  של האוכלוסייה. המאמר לפנינו גילה שכתוצאה מבדיקות הסרולוגיות  המתבצעות בדרך כלל בבתי ספר או במקומות עבודה, הגיל הממוצע לאבחנת המחלה גבוה יותר מאשר קודם. תופעות גסטרואנטרולוגיות פחות שכיחות ופחות חמורות. במחקר הנוכחי אחוז חולי צליאק עם תלונות גסטרואינטסטינליות ירד מ 80% בשנות ה80 של המאה הקודמת ל 40% בשנים הראשונות של המאה הנוכחית.   כעשרים וחמישה אחוזים ממקרי הצליאק החדשים אובחנו בשיטות סרולוגיות. החוקרים בדעה שרוב מקרי הצליאק באוכלוסייה טרם אובחנו כי הם אסימפטומתיים.

במאמר מערכת המחבר  מצביע על מצבים שאינם קשורים למערכת העיכול בהם יש לחשוד למחלת הצליאק, המצבים הם:-

1          מחלת העור   Dermatitis herpetiformis

2          צפיפות עצם ירודה

3          Dental enamel hypoplasia

4          קומה נמוכה

5          עיכוב בהתפתחות המינית

6          חוסר דם שאינו מגיב  לטיפול בברזל.

כל האבחנות האלה צריכים להדליק נורה אדומה אצלנו  ואל לנו לשכוח להזמין בדיקה סרולוגית למחלת הצליאק.

הזכרנו מקודם כי בסוכרת  נעורים, בקרובי משפחה של חולי צליאק ובחולים בתסמונת Downיש לערוך בדיקה סרולוגית למחלת צליאק. מחבר מאמר המערכת מוסיף עוד מספר גורמי סיכון והם  חסר באימונוגלובולין A, תסמונת Turner ותסמונת Williams.

העובדה שבמקרים אלו תוצאות הבדיקה הסרולוגית שלילית אינם הוכחה שתישאר שלילית. עלינו לזכור שמחלת הצליאק יכולה להופיע בכל גיל, ואם מתעורר חשד לאפשרות למחלת צליאק במקרים אלה, עלינו לחזור על הבדיקה הסרולוגית פעם נוספת.

יוצאי דופן הם החולים בחסר אימונוגלובולין A. לא ניתן לסמוך על הבדיקה הסרולוגית במקרים אלה, כי הנוגדנים אותם אנחנו מחפשים מורכבים מאימונמוגלובולין A. כאשר חסר IGA בגוף, הנוגדנים לא ייווצרו גם כאשר החולה לקה במחלת צליאק. במקרים אלה יש צורך לבצע ביופסיה של המעי.

המאמרים הופיעו בחוברת Archives of disease in Childhood  מחודש דצמבר 2006

The changing presentation of celiac disease

Ravikumara M, Tuthill DP, Jenkins HR.

Arch Dis Child 2006;91:969-71