Ruth R. Sapsford, DipPhty
Paul W. Hodges, PhD
Archives of Physical Medicine and Rehabilitation August 2001; 82:1081-1088.
השרירים של קרקעית האגן מהווים בסיס לחלל הבטן וגיוס מתואם של שרירים אלו הכרחי לשליטה מלאה על הסוגרים של השתן והצואה. השרירים מתכווצים בעת פעילות המעלה את הלחץ בתוך חלל הבטן. ההמלצה עד היום למקרים של תפקוד לקוי של מערכת שרירים זו היתה תרגולת מבודדת של שרירי קרקעית האגן. כיום ידוע שקיים גיוס של שרירי בטן בעת כווץ של שרירי קרקעית האגן ויש גם עדות לכך ששרירי קרקעית האגן מגויסים כתגובה לפעילות ספציפית של שרירי בטן.
מטרת המחקר
·לקבוע האם שרירי קרקעית האגן מתכווצים בעת כווץ של השרירים בקיר הבטן ואם אכן כך, האם תגובה זו תלויה בעוצמת הכווץ של שרירי הבטן.
·לקבוע האם הכווץ של שרירי קרקעית האגן מקדים את העליה בלחץ בתוך חלל הבטן על מנת להגביר את תרומת השרירים הרצוניים לשליטה על הסוגרים.
אוכלוסיית המחקר
6 נשים (אישה 1 לא עברה לידות כלל, 5 נשים שעברו בין 2 ל 4 לידות וגינליות רגילות) ו – גבר 1.
כל הנבדקים בריאים ללא פתולוגיה עצבית או נשימתית וללא כאב גב תחתון המגביל תפקוד. אף אחד מהנבדקים אינו סובל מדליפת שתן קלינית.
כלי מדידה
1. בדיקת שרירים חשמלית EMG של:
שריר (Pubococcygeus (PC)external anal sphincter (EAS
2. בדיקת Surface EMG
שרירי בטן בצד ימין של הגו:
Transversus Abdominis, External Oblique, Internal Oblique
3. מדי לחץ בנרתיק ובפי הטבעת לבדיקת העלייה בלחץ בעקבות כווץ שרירי קרקעית האגן.
4. בדיקה על-קולית Ultrasound לבדוק האם שרירי הבטן מתכווצים. בעת כווץ השרירים חל שינוי בצורה של השריר הנראה באמצעות מכשיר על-קולי.
מהלך המחקר
מדידת ההולכה החשמלית, מדידת שינויי הלחץ ומדידת כווץ שרירי הבטן נעשו בשכיבת פרקדן ובעמידה. בכל תנוחה, הנבדקים ביצעו בנפרד, כווץ רצוני של שרירי קרקעית האגן ותנועת כיפוף של הגו בשלוש דרגות שונות של עוצמת כווץ שרירי בטן: נמוכה, בינונית וחזקה. כל הנבדקים עברו תרגולת מוקדמת של התנועות המתאימות.
תוצאות
תוצאות בדיקת ה surface EMG מצביעות על הבדל בעל משמעות בין כווץ שרירי בטן בעוצמה חזקה לעומת כווץ בעוצמה נמוכה ובינונית 0.01>P. לא נמצא הבדל בין עוצמה בינונית ונמוכה. גם הבדיקה העל-קולית של השינויים בעת הכווץ הצביעה על הבדל בעל משמעות במיוחד בשריר ה Transverse Abdominis.
בעת כווץ של שרירי בטן, בדיקת השרירים החשמלית הראתה שינוי בעל משמעות בפעילות החשמלית באלקטרודות בנרתיק ובפי הטבעת: פי הטבעת 0.001>P, נרתיק 0.01>P. השינוי בהולכה חל בכל עוצמות כווץ שרירי בטן, אבל במיוחד בעוצמה החזקה. השינוי באלקטרודה בנרתיק היה גדול מזו שבאלקטרודה בפי הטבעת 0.1>P. הפעילות החשמלית שנרשמה בעת כווץ שרירי הבטן בעוצמה חזקה לא היה שונה מהפעילות שנרשמה בעת כווץ רצוני של שרירי קרקעית האגן בלבד 0.05>P.
חלו שינויים בעלי משמעות בלחץ בנרתיק ובפי הטבעת בהתאם לעוצמת הכווץ של שרירי בטן: פי הטבעת 0.001>P, נרתיק 0.01>P. העליה בלחץ שחל בנרתיק היתה גדולה מאשר העליה שחלה בפי הטבעת. גם לפי מדידות אלו הלחץ שנמדד בנרתיק בעת כווץ שרירי בטן בעוצמה חזקה לא היה שונה מאשר הלחץ בעת כווץ רצוני מבודד של שרירי קרקעית האגן.
*אצל שני נבדקים נמדד הלחץ בתוך חלל הבטן באמצעות מד לחץ שהוחדר לקיבה דרך צינורית באף. ממדידות לחץ אלו ניתן היה למדוד את התיזמון בין עליית הלחץ בחלל הבטן לעלייה שחלה באיברים בקרקעית האגן. נמצא שהעלייה בלחץ בנרתיק ובפי הטבעת חלה לפני העלייה בלחץ בתוך חלל הבטן. עובדה זו מצביעה על כך שהעלייה בלחץ בנרתיק ובפי הטבעת לא חלה כתגובה לעלייה בלחץ בחלל הבטן.
התוצאות שהתקבלו היו דומות בשכיבת פרקדן ובעמידה.
סיכום
אצל נבדקים בריאים נמצאה עלייה בפעילות החשמלית בשרירים מסביב לנרתיק ולפי הטבעת בעת פעילות רצונית של שרירי בטן, כאשר ככל שעוצמת הכווץ של שרירי הבטן גדלה, כך גדלה עוצמת הפעילות של שרירי קרקעית האגן. העלייה בפעילות החשמלית מלווה בעלייה בלחץ בנרתיק ובפי הטבעת.
למרות מספר הנבדקים הקטן, חשוב לציין שנמצאה עלייה בלחץ בנרתיק ובפי הטבעת, המקדימה את העלייה בלחץ בחלל הבטן. ממצא זה מצביע על כך שפעילות שרירי קרקעית האגן מקדימה את הפעילות של שרירי הבטן ואיננה רק תגובה לעלייה בלחץ בתוך חלל הבטן.
הערת העורכת: מחקר מאד מעניין ומצביע על ממצאים חשובים. חשוב מאד להמשיך לבדוק בקרב אוכלוסייה הסובלת מקשיים בשליטה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!