במאמר שפורסם בכתב העת Journal of Clinical Oncology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי קרוב למחצית מהחולים לאחר ניתוח כריתת אדנוקרצינומה של הלבלב משנית ל-IPMN (או Intraductal Papillary Mucinous Neoplasm) אינם מטופלים באופן הולם, כאשר ישנה תועלת לטיפול כימותרפי משלים רק בחולים עם עדות למעורבות קשריות לימפה ורמות CA19-9 מוגברות.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי התועלת של טיפול משלים במקרים של סרטן לבלב משנית ל-IPMN עדיין אינה ידועה בשל מיעוט מחקרים בנושא. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את החשיבות של טיפול כימותרפי משלים במקרים של אדנוקרצינומה של הלבלב משנית ל-IPMN.
מחקר העוקבה הרטרוספקטיבי כלל 1,031 חולים מ-16 מרכזים רפואיים.
מהנתונים עולה כי בחולים עם מעורבות קשריות לימפה (יחס סיכון של 2.88, p<0.001) וריכוז CA19-9 מוגבר (37-200 µ/mL, יחס סיכון של 1.44, p=0.006) או מוגבר משמעותית (200 µ/mL ומעלה, יחס סיכון של 2.53, p<0.001) לוו בהישרדות כללית גרועה יותר.
בחולים עם מעורבות קשריות לימפה ורמות CA19-9 מוגברות תועד שיפור של 34.4 חודשים בחציון הישרדות כוללת (p=0.047) לאחר טיפול כימותרפי משלים, בעוד שבאלו עם מעורבות קשריות לימפה ורמות CA19-9 מוגברות משמעותית תועדה תועלת הישרדותית של 12.6 חודשים (p<0.001).
בחולים ללא מעורבות קשריות לימפה, ללא תלות ברמות CA19-9, לא תועדה תועלת הישרדותית לטיפול כימותרפי משלים.
על-פי מודל זה, החוקרים זיהו תת-טיפול ב-18.1% וטיפול-יתר ב-61.2% מהחולים. גורמים שנקשרו עם מתן טיפול כימותרפי כללו גיל צעיר יותר, שוליים מעורבים, דרגת התמיינות נמוכה יותר ומעורבות קשריות לימפה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים ביצירת עץ החלטה באשר למקומו של טיפול כימותרפי משלים בחולים לאחר ניתוח כריתת אדנוקרצינומה של הלבלב משנית ל-IPMN. עוד קוראים החוקרים להשלמת מחקרים אקראיים ומבוקרים לאישור תוצאות המחקר.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!