בקרב חולים עם מלנומה, דום נשימה חסימתי בשינה בדרגה בינונית-עד-חמורה שאינו מטופל מלווה בסיכון מוגבר לפרוגנוזה ירודה בטווח הארוך בחולים עם אבחנה של מלנומה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת CHEST.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי דום נשימה חסימתי בשינה הינו גורם סיכון חדש לפרוגנוזה שלילית בטווח הארוך בחולים עם מלנומה עורית. עם זאת, לא ידוע אם הקפדה על טיפול ב-CPAP עשויה להפחית את הסיכון הנ”ל.
במחקר הפרוספקטיבי בחנו החוקרים את הנתונים אודות 443 חולים (גיל ממוצע של 65.1 שנים; 49% גברים) עם מלנומה עורית ותוצאות בדיקת שינה בתוך שישה חודשים מהאבחנה במטרה לקבוע את ההשפעה של הפרעת הנשימה בשינה וטיפול ב-CPAP על הפרוגנוזה של המחלה, קרי, תוצא משולב של הישנות מלנומה, גרורות או תמותה מכל-סיבה, לאחר חמש שנות מעקב.
נתונים לאחר חמש שנים היו זמינים עבור 391 מבין 443 חולים, עם חציון משך מעקב של 60 חודשים.
במדגם זה, 139 חולים לא סבלו מדום נשימה חסימתי בשינה (מדד אפניאה:היפופניאה של קטן מ-10 אירועים/שעה). החוקרים קיבצו את יתר החולים לפי מדד אפניאה:היפופניאה ושימוש במכשיר CPAP: 78 חולים עם דום נשימה חסימתי בשינה בדרגה בינונית/חמורה והיענות טובה לטיפול, 124 חולים עם הפרעת נשימה בשינה בדרגה בינונית והיענות לקויה לטיפול ו-50 חולים עם הפרעת נשימה בשינה בדרגה חמורה והיענות לקויה לטיפול.
משך השימוש הממוצע במכשיר CPAP עמד על 4.7 שעות בקרב חולים עם היענות טובה לטיפול.
במהלך תקופת המעקב תועד מספר דומה של מקרי תמותה מכל-סיבה וגרורות (52 מקרים ו-53 מקרים, בהתאמה) וגרורות של מלנומה היו הגורם ל-48 מקרי תמותה. בנוסף, הישנות מלנומה תועדה ב-32 מקרים בכלל המדגם.
בקרב חולים עם דום נשימה חסימתי בשינה בדרגה בינונית, אשר אינו מטופל, תועד מספר האירועים הגדול ביותר (43 אירועים), בעוד שבקרב חולים מטופלים תועד מספר האירועים הקטן ביותר (15 אירועים).
החוקרים בחנו את הסיכון לפרוגנוזה גרועה של מלנומה בכל קבוצה אל מול קבוצת החולים ללא הפרעת נשימה בשינה תוך תקנון לגיל, מין, מדד מסת גוף, מדד Breslow Index, מדד Epworth Sleepiness Scale Score, טיפול למלנומה, מעורבות קשריות לימפה זקיף באבחנה, סוכרת ומשך זמן שינה עם רוויון חמצן נמוך מ-90%.
הסיכון הגבוה ביותר לפרוגנוזה גרועה בהשוואה לחולים ללא הפרעת הנשימה בשינה תואר בחולים עם דום נשימה חסימתי בשינה בדרגה חמורה ולא-מטופל (יחס סיכון מתוקן של 2.96, רווח בר-סמך 95% של 1.36-6.42), לאחריו היו חולים עם הפרעת נשימה בשינה בדרגה בינונית ולא-מטופלת (יחס סיכון מתוקן של 2.45, רווח בר-סמך 95% של 1.09-5.49).
החוקרים כותבים כי לא תועד סיכון מוגבר לפרוגנוזה גרועה בחולים עם דום נשימה חסימתי בשינה שהקפידו על הטיפול ב-CPAP, בהשוואה לאלו ללא הפרעת נשימה בשינה, עדות לכך שהטיפול בדום נשימה בשינה משפר את תוצאות הטיפול במלנומה.
החוקרים קוראים להשלים מחקרים גדולים יותר במטרה לאשר את תוצאות המחקר הנוכחי.
CHEST, Dec 2023
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!