במבוגרים עם השמנת־יתר ועם סוכרת מסוג 2, ירידה במדד מסת הגוף בעקבות ירידה מכוונת במשקל הגוף מלווה בסיכון מופחת לרטינופתיה, לנוירופתיה, למחלת כליות כרונית ולמחלת עורקים היקפית, ללא תלות בשינויים ברמות המוגלובין מסוכרר, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Diabetes, Obesity and Metabolism.
במחקר העוקבה הרטרוספקטיבי נבחנו נתוני עולם־אמיתי להערכת ההשפעה של ירידה מכוונת במשקל על הסיכון לסיבוכים מיקרווסקולאריים ומאקרווסקולאריים ב־100,507 חולים עם השמנת־יתר ועם סוכרת מסוג 2 (גיל ממוצע של 53.3 שנים, 58% גברים).
שינויים במדדי מסת גוף והמוגלובין מסוכרר נבחנו לאורך תקופה של ארבע שנים. התוצא העיקרי היה מרווח הזמן עד לאבחנה ראשונה של רטינופתיה, מחלת כליות כרונית, אוטם לבבי, מחלת עורקים היקפית, או אירוע מוחי; תוצאים משניים התמקדו במשלב סיבוכים מיקרווסקולריים ומקרווסקולריים.
חציון משך המעקב עמד על כחמש שנים.
לאחר תקופת ירידה במשקל של כארבע שנים, ממוצע הירידה היחסית במדד מסת גוף עמד על 2.2% מתחילת המחקר והשינוי האבסולוטי הממוצע בריכוז המוגלובין מסוכרר עמד על 0.0%.
כל ירידה של 1% במדד מסת הגוף לוותה בסיכון נמוך יותר לרטינופתיה (יחס סיכון של 0.989), לנוירופתיה (יחס סיכון של 0.988), למחלת כליות כרונית (יחס סיכון של 0.987) ולמחלת עורקים היקפית (יחס סיכון של 0.994); לא תועד קשר מובהק סטטיסטית עם אוטם לבבי או עם אירוע מוחי.
כל ירידה של 1% בריכוז המוגלובין מסוכרר לוותה בירידה משמעותית בסיכון לאורך כל התוצאים העיקריים, כולל אוטם לבבי ואירוע מוחי.
ירידה במדד מסת גוף והמוגלובין מסוכרר לוותה בסיכון נמוך יותר למשלב סיבוכים מיקרווסקולריים ומקרווסקולריים.
ממצאי המחקר מדגישים את התועלת האפשרית של גישה משולבת להפחתת מדד מסת הגוף והמוגלובין מסוכרר בחולים עם סוכרת מסוג 2 להפחתה נוספת של הסיכון לסיבוכים וניצול שירותים רפואיים משנית לטיפול במצבים אלו.
Diabetes, Obesity and Metabolism, Dec 10, 2025
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!