מחקר חדש מה-Front Endocrino מדווח כי שימוש ב-SGLT2 במטופלים עם CKD קשור לירידה בסיכון להחמרת תפקוד כלייתי ולאשפוזים על רקע פגיעה כלייתית.
מטרת המחקר הייתה לבחון את ההשפעות של מעכבי cotransporter 2 של נתרן גלוקוז (SGLT2) על תפקוד הכליות בשלבים שונים של מחלת כליות כרונית (CKD).
לשם כך בוצע מחקר עוקבה רטרוספקטיבי המבוסס על נתוני מטופלים ממאי 2016 עד דצמבר 2017 שנשלפו מממאגר המחקר של צ’אנג גונג. נכללו מטופלים שהשתמשו באחד משלושת הסוגים של מעכב SGLT2 בבית החולים לזכר צ’ונג גונג, כלומר אמפגליפלוזין (ג’ארדיאנס) 10 מ”ג / טאב (Empa10), אמפגליפלוזין 25 מ”ג / טב (Empa25) ודאפגלייפלוזין (פורסיגה ) 10 מ”ג / טאב (דפה). לצרכי השוואה נכלל גם אותו מספר של מטופלים שלא נטלו SGLT2 , בהתאמה.
בוצע ניתוח סטטיסטי שכלל ניתוח שונות ניתוח למשתנים הרציפים תוך שימוש במבחן chi בריבוע . ההבדלים בנתונים בין הקבוצות נותחו באמצעות מבחן t עצמאי, והנתונים הבסיסיים לפני ואחרי הטיפול נותחו באמצעות משוואת הערכה כללית (GEE). הקשר בין שינויי תפקודי כליות נותח באמצעות מודל יחסי מסוג Cox, והתוצאות הוצגו כיחסי סיכון לא מותאמים (HRs) עם רווחי ביטחון של 95% (95% CIs).
החוקרים מדווחים כי בקרב 7,624 משתמשים במעכבי SGLT2 היו 1,696 חולים שהשתמשו ב- Empa10 , עוד 2,654 השתמשו ב- Empa25 ו- 3,274 השתמשו בדאפה.
בהשוואה ללא-משתמשים, דפגלייפלוזין הציג את הסיכון הנמוך ביותר לירידה בשיעור הסינון גלומרולרי (eGFR) של מעל 40% מתחילת המחקר תוך שנה (HR 0.36, 95% CI 0.25-0.51).
על ידי שימוש בקוד האשפוז הקשור בפגיעה בכליות (AKI) , נמצא שהשיעור הנמוך ביותר לאשפוז כזה היה בקרב משתמשי Empa10 ו- Dapa , בהשוואה למטופלים שלא נטלו SGLT2 (HR 0.65, 95% CI 0.49-0.86).
מסקנת החוקרים היא שטיפול ב-SGLT2 קשור לסיכון נמוך יותר לירידה ב- eGFR של מעל 40% ולאשפוזים הקשורים ל- AKI עבור כלל המטופלים בכל שלבי CKD השונים.
Front Endocrinol (Lausanne). 2019 Nov 22;10:820
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!