במאמר שפורסם בכתב העת Rheumatology International מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, המספקים לראשונה תובנות מהעולם האמיתי אודות תוצאות הטיפול ב- Belimumab (בנליסטה) בחולי לופוס בקנדה ומעידים כי הטיפול הפחית משמעותית את מינוני קורטיקוסטרואידים או הביא להפסקת הטיפול בחלק ניכר מהמטופלים ולשיפור משמעותי לאחר שישה חודשי טיפול.
במאמר ביקשו הכותבים לתאר את המאפיינים של חולים שטופלו ב- Belimumab, דפוס הטיפול בלופוס, התוצאות הקליניות והשינויים במינוני גלוקוקורטיקואידים לאחר שישה חודשי טיפול ב- Belimumab והיקף ניצול המשאבים במרפאות בקנדה.
החוקרים השלימו סקירה רטרוספקטיבית של הרשומות הרפואיות של מבוגרים עם לופוס, שקיבלו מרשם לטיפול ב- Belimumab כחלק מטיפול סטנדרטי והשלימו לפחות שמונה עירויים או שישה חודשי טטיפול. תוצאי הסיום העיקריים כללו שיפור קליני כולל מתחילת המחקר, שימוש בגלוקוקורטיקואידים והערכת חומרת לופוס על-פי רופא לאחר שישה חודשים.
בסיכומו של דבר, המחקר כלל 52 חולים. בעת התחלת הטיפול ב- Belimumab,5.8%, 76.9% ו-17.3% מהחולים, בהתאמה, אובחנו עם לופוס קלה, מתונה או חמורה. טיפול פומי בגלוקוקורטיקואידים הופסק ב-11.4% מהחולים וב-59.1% מהחולים הטיפול ניתן במינון מופחת לאחר שישה חודשים.
מהנתונים לאחר שישה חודשים עלה כי ב-80.8%, 57.7% ו-17.3% מהחולים, בהתאמה, תועד שיפור קליני על-פי הערכת רופא של לפחות 20%, 50% או 80%.
ב-16 חולים הושלמה הערכה של מדד SLE Disease Activity Index-2K בתחילת המחר ולאחר שישה חודשים, עם שיפור ממוצע של 2.6 מ-8.1 בתחילת המחקר. החוקרים מציינים כי המספר הרב של חולים ללא הערכה פורמאלית של פעילות המחלה מדגיש את הפער במציאות הטיפול בחולי לופוס.
Rheumatol Int. 2017 Jun;37(6):865-873
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!